פרשת "האזינו"
"ה לה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך" [לב-ו]
בית מלון ללא תשלום?
הכינוי "נבל" מופיע בתורה רק בפרשה זו בפסוק שלפנינו – לגבי עם ישראל ולהלן לגבי העונש שנגזר עליהם במידה וכנגד מידה – "בגוי נבל אכעיסם". מדוע השתמשה התורה כאן בביטוי זה החמור כל כך? נבאר את הדברים בדרך משל: 'כיצד זכינו', תמהו בני הזוג. לא היתה זו סתם זכיה. הם הוזמנו לבלות שנה תמימה מעבר לים, על חשבון אדם שלא הכירו אותו כלל, את הכל חינם אין כסף: דירה, רכב, ביגוד ללא הגבלה, ריהוט וכו'. כנראה שמישהו המליץ עלינו, הבה וניסע לשם ונראה במה מדובר- הציע הבעל. הם הגיעו לעיר קטנה שבה שכנה קהילה יהודית קטנה. אחד מחבריה היה המיליונר שהזמין את בני הזוג. 'אנחנו זקוקים לזוג שיפריח את השממה הרוחנית כאן, אינני יודע כיצד תפעלו, אני סומך עליכם, שתעשו כמיטב יכולתכם, בכדי להכניס יהדות בעיירה, כל ההוצאות כמובן על חשבוני'. בני הזוג לא היססו, מי יסרב להצעה שכזו? בו ביום קיבלו את מפתחות הדירה והרכב יחד עם חשבון בנק פתוח, חודש שלם הסתובבו בחנויות כדי להצטייד לקראת תפקידם החדש, הלא מי שרוצה להשפיע צריך קודם כל לדאוג לדירה ראויה ומתאימה ולהופעה מכובדת… אחר כך החלו לתכנן את העתיד. בתחילה תכננו הרצאות, חוגי בית, סמינריונים. אך, איכשהו לא הצליחו להגיע לשלב מעשי, יותר מדי היו טרודים בתכנון הבית… לאחר כמחצית השנה החליטו הזוג הצעיר לצאת לחופש קצר, אך מה רבה היתה הפתעתם כשמצאו בחזרתם את ביתם נעול על מסגר ובריח: בעל הבית החליף את מנעולי הדלתות. מיד התקשרו למארחם לשאול לפשר הדבר. 'מצטער, אינני יכול יותר להעמיד את הבית לרשותכם, עליכם למצוא מקום אחר', ענה המארח. 'איך אתה עושה דבר כזה'?! שאל הצעיר בכעס, כך מתנהגים עם אורחים? לזרוק אותנו לרחוב, ללא קורת גג, ללא פרוטה בכיס? 'אתם מופתעים? גם אני מופתע.. ענה להם כיצד עלה על דעתכם שאתן לכם להמשיך ולגור בבית זה! הלא ידעתם בבירור שהבית הועמד לרשותכם לשם מטרה מסוימת, הכל היה שלכם, בית ריהוט, כסף, ביגוד ללא הגבלה, אך בתנאי שתמלאו את השליחות שלשמה קבלתם את כל זה'!.
מבאר הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל: כאשר מתרחש אסון, כשצרה מתרגשת על האדם תמה הוא למה? ועל מה מגיע לו זאת, וכי כל כך גדלה אשמתו, וכל כל כך חמור החטא שעשה? אך הקב"ה עונה לו כאן בפרשת האזינו "ה" מילה זו מביעה את התמיהה המושלמת "ה לה'" תגמלו זאת"? קבלתם ממני הכל, סיפקתי לכם את כל צרכיכם חינם אין כסף: היכן הגמול שגמלתם לי עבור זאת, היכן הפירות שהנבתם? וכי סבורים הייתם שהכל ניתן לכם אך ורק כדי שתיהנו? וכי לא הבנתם שלשם שליחות מסוימת נקראתם לכאן?, "עם נבל"- במקום לקדש את שמי בעולם, במקום להיטהר ולהדבק בי, ירדתם לשפל מוסרי, הפכתם לעם ככל העמים, נבלתם כעץ יבש שאינו מסוגל להניב פירות. "ולא חכם"- לא ספגתם בתוככם את החכמה שנתתי לכם, וכיצד תמלאו את המוטל עליכם. הייעוד שלכם היה להיות העם שאומות העולם יצביעו עליו כעם חכם ונבון, אך את החכמה מאסתם, את התורה הנחתם בקרן זווית כדבר שאין בו חפץ, וכיצד תהיו נבונים? ואם כן, האם יש הפתעה בכך שאין בעל הבית מוכן יותר לדאוג לכם? אדרבא, התמיהה היא עליכם כיצד אינכם מבינים זאת, כיצד לא חשבתם על זה מראש? ביליתם על חשבון בעל הבית, אך שכחתם שהוא קיים, שהוא שלח אתכם כדי למלאות שליחות, אם אין הוא מוכן להעניק לכם מאוצרו הטוב, אין לכם להאשים אלא את עצמכם ואת העיוורון שבו נהגתם, עליכם להבין שהקב"ה יום אחד…'יפסיק להזרים'. ומכאן הכינוי הקשה והכואב: "עם נבל" !!!,
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
