פרשת 'כי תצא'
דרושה מלחמה אקטיבית
פרשת כי תצא שנקרא בע"ה השבת בביהכנ"ס פותחת בפסוק: 'כי תצא למלחמה על איביך ונתנו ה' אלהיך בידיך ושבית שביו'. לפי פשוטו הכתוב עוסק במלחמת הרשות שעורכים עם ישראל עם אויביהם, אלא שלכאורה יש להבין, מדוע בוחרת התורה לתאר זאת כ-'יציאה למלחמה' [כי תצא..], היה מספיק לומר: 'כי תלחם..'?
אלא שרבותינו לימדונו, כי מלבד המשמעות הראשונית של הפסוק העוסק במלחמה כפשוטה, ישנו מובן פנימי ועמוק יותר לפסוק זה, ולפי משמעות זו הציווי נוגע למלחמה הפנימית שבה נמצא כל יהודי, והיא המלחמה כנגד יצר הרע שבתוכו. על פי הפירוש הפנימי של הפסוק ניתן להבין מדוע הלוחם מתואר כ'יוצא למלחמה'.
מלחמת היצר מלחמה קשה היא לאדם עד מאד, משום שהאדם נלחם בגופו עצמו [וכנאמר במסכת אבות: 'גדול הכובש את יצרו יותר מלוכד עיר']. לפיכך אין מטרת המלחמה לשבר את גופו, אלא מטרת המלחמה כנגד יצה"ר היא: לזכך את הנפש הבהמית באמצעות הנפש האלוקית. קושי המלחמה הזו נעוץ בעובדה שהנפש הבהמית מושרשת בגופו של האדם, החל מיום היווצרותו בבטן אמו, ולעומתה הנפש האלוקית נכנסת באדם רק לאחר לידתו [זו גם הסיבה שהיצר הרע מכונה 'מלך זקן וכסיל', שכן הוא מקדים את הנפש האלוקית בכניסתו לגוף, וזקן הוא בימים יותר מהנפש האלוקית] לפיכך מרגישה הנפש הבהמית כבעלת הבית של הנפש האלהית. למעשה, מלחמת היצר כה קשה עד שהאדם בכוחותיו שלו בלבד אינו מסוגל לנצח המלחמה, כפי שאמר רבי יהושע בן לוי: 'יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש להמיתו…ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו' (קדושין ל, ב). כלומר, שבדרך הטבע אין האדם יכול לכבוש את היצר הרע ללא עזרתו של הקב"ה.
לאור כל זאת עלולה להתגנב המחשבה בליבו של האדם, כי אין טעם להלחם כנגד יצר הרע, כי בין כה וכה בלי עזרתו של הקב"ה אין הוא מסוגל להתגבר על יצרו, אז הוא 'יתן לקב"ה לעשות את העבודה'. על כך באה התורה ומדגישה: "כי תצא למלחמה על איובך.." רק כאשר האדם יוצא ביוזמתו ומתאמץ להלחם ועושה כל שביכולתו לכבוש את יצרו, רק אז גם הקב"ה מוסיף לו את עזרתו ומסייעו לכבוש את היצר ולנצחו. והתורה אף מבטיחה בביטחון מוחלט: "ונתנו ה' אלהיך בידך", לא זו בלבד שהיצר לא יצליח להכשיל אותך, אלא שהקב"ה יתן אותו בידך ואף תשבה ממנו שבי "ושבית שביו". כלומר, תצליח לזכך את הנפש הבהמית ולקחתה כשבויה לצורך עבודת ה'. ובכך יכול האדם לעבוד את ה' בשתי נפשותיו גם יחד. כפי שנאמר: "בכל לבבך, בשני יצריך".
נדמה שיש כאן את המתכון הבטוח של התקדמות בעבודת ה'. שכן פעמים רבות מקבלים אנו על עצמנו כל מיני החלטות [בפרט בימי חודש אלול – חשבון הנפש] אבל רוב הפעמים גם לא מיישמים אותם ובסופו של דבר אנו מגלים כי היצר מתגבר עלינו שוב על אותם הדברים בדיוק שקיבלנו על עצמנו לא מכבר. אחת מן הסיבות לתופעה זו, שמצד אחד אנו מקבלים על עצמנו כהנה וכהנה, אבל מאידך לא עושים – באופן אקטיבי – שום עבודה נפשית עם הנפש להכין אותה ולחזקה שבשעת מעשה תוכל לעמוד בניסיון ולא ליפול שוב. אנו ממתינים לשעת המעשה, וכאשר זה מגיע אנו מגלים כי איננו חזקים דיו בכדי לעמוד בנסיון, וכי לא עשינו הכנה נפשית מתאימה [מלבד עצם קבלת ההחלטה הטובה] שבאמת נוכל לעמוד בנסיון הזה שוב.
באה פרשתנו ומלמדת כי דרושה מלחמה אקטיבית. 'כי תצא על איובך'. רק באופן זה שאנו יוצאים ונלחמים אקטיבית נגד הנפש הבהמית, רק כך נוכל להבטיח ש'ונתנו ה' אלוקיך בידך'. כן תהיה לנו גם מכל אויבנו הקמים עלינו… וה' מצילנו מידם.
שבת שלום ומבורך!
הרב ברוך ציקוושוילי הי"ו מכפר חב"ד
