פרשת וארא
"וגם את הגוי דן אנוכי"
כך בישר הבורא יתברך לאברהם אבינו כשהודיעו על גלות מצרים ואכן המכות הגיעו לסדרן בזו אחר זו. הראשונה שבהן מכת דם, מה המסר ומדוע דווקא פתח במכה זו?
הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל מצא בה הוראה. המצרים שיעבדו את בני ישראל, שחטו תינוקות הטביעו ילדים, ביאור מעשי אכזריות רוע לב מזעזע, אבל מאידך ודאי היו להם גם חוקים סוציאליים מערכת חוקים ותקנות המסדירות את חיי האזרחים ודואגת להם נמשלת היא למים חיים מפרים ומרווים… באה המכה הראשונה הבסיסית וחשפה את הסוד גם ה'מים' של המצרים דם! השחתה והרוע חדרו וחלחלו לכל רמות החיים. אם יש אלימות ברחוב היא חודרת לבית, אם אין רסן בנהיגה, אין גם בעבודה אם 'משלימים ציוד' בצבא, גונבים בכספומט, אין מוסר למחצה.
ומעשה שהיה: אדם ניסה לטלפן מטלפון ציבורי והטלפון 'בלע' לו את האסימון (מי שעוד זוכר את התקופה) לימים נתקל בטלפון ציבורי מקולקל שאפשר לשוחח ממנו חינם בלא הגבלה, ודאי שאסור, זו גניבה, אבל הוא שאל את מרן 'הקהילות יעקב' זצ"ל האם מותר לו לשוחח בו שיחה אחת בלבד כדי להחזיר את האסימון שנבלע? פתח הגאון את הגמרא מסכת ברכות (ה:) שאם כייס אותך גנב אל תכייס אותו בחזרה כדי להחזיר את רכושך משום שתחוש סיפוק של גנבים ותשחית את נפשך. עצור אותו, תבע אותו לדין אך אל תכייס אותו. אף כאן מותר הדבר אבל תרגיל את הנפש לשחיתות.
יהודי עלה לירושלים לרגל עסקיו, נסע במכונית טרנזיט גדולה, ריקה. בטרמפיאדה ראה חייל, תרמיל על השכם, רובה על הכתף, חגור מלא ותיק צד. עצר לו, לאן? 'לירושלים'! עלה החייל ופיו מלא תודה והתיישב מאחור. כעבור כמה דקות ראה הנהג שכל המסע על שכמו, א"ל הנהג תרגיש בנוח שים את הרובה בצד תפרוק את התרמיל, חייך החייל ואמר: לא נורא איני רוצה להכביד עליך, מספיק לי שאתה לוקח אותי.
מצחיק נכון? אבל גם מעורר מחשבות באיזה שהוא מקום גם אנו נוהגים כמוהו. משה ואהרון מופיעים לפני פרעה ונדרשים להראות מופת, אהרון משליך את מטהו והמטה הופך לתנין. צוחק פרעה, אתם באים להתחרות איתי בכשפים? קרא לחרטומים וכולם עושים בלהטיהם כשפים תנינים ואז קורה דבר מוזר, מטה אהרון בלע את מטותיהם.
המטות סימלו גדלות ושררה, המטות של החרטומים סימלו את גדולת חכמת מצרים, ומטה אהרון בלע את כולם. כלומר, כל החכמות מצויות בחכמת התורה.
האבן עזרא אומר שבלע מטה אהרון את מטות החרטומים, יש להתבונן בדבר, מטה הופך לתנין ובולע מטות אחרים זהו פלא, נס! האם יש הבדל בין פלא גדול לפלא קטן? אבל כך דרכם של בני אדם לסווג את הניסים ולקבוע איזה נס הגיוני ואיזה נס הוא מופלא, והם לא מתבוננים שעצם הנס היא נעלה מההבנה, האם אנו כמותם?
אנו מאמינים שהקב"ה זן את העולם כולו בטובו ומודים לו על ניסיו שבכל יום עימנו, יודעים שבידיו החיים והבריאות, האושר והעושר, ובכל זאת ישנם השואלים: הגם לחם יוכל תת? ומנסים לעזור לו בפרנסה ולא תמיד בדרכים מומלצות.. האם אין הם כאותו החייל היושב במכוניתו עם ציודו, כי אינו רוצה להכביד על המכונית ונושא כליו על שכמו?
וכן על זה הדרך בבריאות שאדם בקושי משאיר משהו לקודשא בריך הוא.. בזיווג הילדים שתולה בעצמו את כל העניינים.
אנו צריכים להבין שאין נס גדול ונס קטן, אלא כל חיינו הם ניסים, ומי שסומך על הקב"ה בתשעים אחוז יכול לסמוך עליו גם במאת האחוזים.
יהי רצון שנזכה לנס ופלא הכללי של ובא לציון גואל, שבת שלום.
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
