פרשת וישלח
מסופר על הקיסר נפוליאון שפעם היה צריך לעבור עם חייליו בתוך איזו עיירה מסויימת, כמובן שכל אנשי העיירה יצאו לקראתו לקבלת פנים, ביניהם היה גם איזה יהודי שגם הוא יצא לקראת נפוליאון, כשהגיעה השיירה כולם התרגשו ומחאו לו כפיים שרו לכבודו, והוא עבר עם כל הפמליה שלו, אותו יהודי שראה את נפוליאון חייך לעצמו. הפמליה עברה, אבל כבר למחרת בבקר דפיקות בביתו של אותו יהודי, שני חיילים מובילים אותו אל נפוליאון שכנראה עם החוש המיוחד שלו, זיהה את החיוך של אותו יהודי וכמובן שכולו רועד בפני נפוליאון ששואל אותו: למה גיחכת עלי? אבל היהודי כאילו הפך לדג, לא היה מסוגל לפתוח את פיו ולומר אפילו מילה אחת. אבל נפוליאון החל להרים את כולו ולצעוק עליו, שאם הוא לא יענה, הרי שהוא לא יהסס לירות בו במקום. יהודי נשאר פיקח בכל מצב ופנה לנפוליאון ואמר לו: תראה, אם אומר לפניך למה צחקתי אתה תהרוג אותי, אז עדיף כבר למות בלי לדבר. התשובה הזו רק גירתה את הסקרנות של נפוליאון והוא לא יכל להתאפק ופנה אל היהודי בהבטחה: אני מבטיח לך שאם תגלה לי מדוע צחקת עלי, לא אגע בך לרעה היהודי אחרי שקיבל הבטחה השיב: הבית שלי נמצא בקצה העיירה, בכל בוקר אני רואה נער כחוש שהוא רועה העיירה, מוביל אחריו עדר גדול של בהמות כבדות משקל, ומיד מנקרת במוחי השאלה, איך צועדות הבהמות האדירות האלה אחרי בחור צנום וקטן בצייתנות מדהימה? הרי בבעיטה אחת הן מעיפות וגומרות אותו? שנים הציקה לי הקושיה הזו, והנה אתמול כאשר ראיתי את הוד מלכותו וצבאו האדיר המתנהל מאחוריו, התעוררה אצלי שוב הקושיה: הלוא המלך איש קטן, שכל חייליו שונאים אותו, והרי ברגע אחד הם יכולים למחוץ ולהרוג אותו, אז איך כל הצבא האדיר הזה ממושמע אליו? אז מה התשובה באמת? הסיבה היא שכל אחד חושב, שרק הוא שונא את המלך והוא לבדו בודאי שלא יכול לנצח את המלך כשמסביבו כל כך הרבה שומרים, אך אם כל אחד היה יודע שכולם סבורים כמוהו, כבר לא היה נשאר מכבודו זכר… כשראיתי אותך ואת מחניך נפתרה לי חידת הרועה וחיוך של התרת הספקות התפשט על פני… זהו המשל, הנמשל, עומד היהודי בפני יצר הרע, והולך אחריו כבהמה ההולכת אחרי הרועה שלה, ומרגיש כבול הוא אחר יצרו בלי אומץ להתגבר עליו. האמת היא שבכוחו של האדם לנצח את היצר ולמגר אותו, כי אין הקב"ה נותן לאדם נסיון שאינו יכול לעמוד בו, אלא מאי? היהודי מרגיש שהוא לבד ובודד מול היצר, וליצר יש כל כך הרבה כלים שהוא משתמש בהם נגדי, אולם האמת היא כי בורא עולם יחד עמו. ועל האדם להאמין כי בורא עולם עומד לצידו ומסייע לו לנצח את יצרו הרע, ויכול יוכל עליו. דבר זה נרמז בפרשת השבוע על הפסוק "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו" כתב רש"י: ופירשו רז"ל שהוא שרו של עשו. מתי היה רשות למלאכו של עשו לצאת במלחמה נגד יעקב אבינו? רק כאשר יעקב אבינו הרגיש עצמו לבד ובודד, ללא סיוע מלמעלה, רק אז מרשה יצר הרע לעצמו להתגבר על האדם. אולם מוטל על כל יהודי להאמין כי הקב"ה עמו, עומד לצידו לסייעו ולעוזרו כנגד יצרו, ויכול יוכל עליו. והנה בני אברהם יצחק ויעקב נקראים "ישראל" על שם דברי המלאך ליעקב לאחר שניצחו: "כי לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל" והיינו, שכל יהודי נקרא בשם "ישראל" שבידו ובכוחו לנצח את יצרו, על ידי שם "אל" שמחובר אליו, שאינו לבדו אלא הקב"ה עמו. בזה נבוא ונבאר מדוע שרו של עשו פגע בירך יעקב, וזאת על פי מה שכתב השל"ה הקדוש פרשת וישלח "ירך" נוטריקון: ים רקיע כסא. הגמרא במנחות (דף מג:) אומרת תניא, היה רבי מאיר אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע, רקיע לכסא הכבוד. ע"כ. ובא לרמז בזה, כי כל כוחו של היצר רק כאשר חסר ליהודי התבוננות שהקב"ה היושב בכסא כבודו משרה את שכינתו עליו ומגן ושומר עליו. נראה לתת הסבר נוסף ברמז של השל"ה הקדוש כי "ירך" ראשי תיבות ים רקיע כסא. בהקדם דברי הגמרא במסכת בבא בתרא (דף ח.) רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו. דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס. אמר לו: רבי פרנסני. אמר לו: בני, קרית? אמר לו: לאו. שנית? אמר לו: לאו, אם כן במה אפרנסך? אמר לו: פרנסני ככלב וכעורב. ע"כ. ופירש רש"י מהו "פרנסני ככלב וכעורב": שחס הקב"ה עליהם )שבת דף קנ"ה:) שנאמר "יודע צדיק דין דלים" (משלי כ"ט) לפי שהכלב מזונותיו מועטין, לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשת ימים. וגבי עורב כתיב "לבני עורב אשר יקראו" (תהלים קמ"ז) לפי שהעורב אכזרי על בניו והקב"ה מזמין להן יתושין מתוך צואתם ואוכלין. ע"כ. אולם נראה לתת הסבר אחר לזה על פי מה שמצינו במסכת סנהדרין (דף קח:) שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו, כלב ועורב וחם, כלב נקשר, עורב רק, חם לקה בעורו. ע"כ. ונמצא כי העורב והכלב לא התנהגו כראוי בתיבה, ובכל זאת לא מצינו שנח נמנע מלספק להם מים ומזון במשך כל תקופת המבול. מכאן אתה למד, שיש לפרנס ולזון גם מי שאינו לומד תורה או אינו מתנהג כראוי. הסבר נוסף בענין הכלב והעורב, כתב המהרש"א בסנהדרין (דף צז (כלב נוטריקון "כולו לב". נמצא כי על אף שהכלב בחיצוניותו מסמל את הטומאה, אולם בפנימיותו טהור הוא. כמו כן העורב על אף שבגדלותו ראשו שחור, אולם ילדיו ראשיהם לבנים רש"י כתובות (דף מט.) נמצא כי במקור לבן וטהור הוא. וזה חידושו של רבי יונתן בן עמרם שפנה אל רבינו הקדוש "פרנסני ככלב וכערוב", היינו, על אף שבחיצוניות נראה אני כאדם שלא שנה ולא למד, אולם כל יהודי בפנימיותו טהור הוא וראוי לפרנסו. ויש לומר שזהו הרמז שפירש השל"ה הקדוש שמילת "ירך" נוטריקון: ים רקיע כסא. כי ה"ירך" שהוא החלק הנמוך שבגוף האדם, מסמל את האנשים הנמוכים בעם ישראל, שבהם מנסה השטן לפגוע. אולם "ירך" ראשי תיבות – ים רקיע כסא. כי גם היהודי הנמוך ביותר, נשמתו חצובה מתחת כסא הכבוד, ולכן בפנימיותו הוא טהור וקדוש.
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים
