פרשת נשא
בפרשתינו מובאים הפסוקים הבאים:
וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:
כמובן מדובר בפרשת סוטה אשר אדם שחשד כי אשתו סטתה מדרך הישר וקינא לה, אזי מעמידים אותה לפני הכהן ומבצעים את הפעולות הבאות:
א.תחקיר באם האשה בגדה בבעלה
ב. וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם:
ג. וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ:
וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע:
יש להבין שהכהן הגדול היה כותב את שם ה' שם בן ד' אותיות על קלף ולאחר מכן היה זורק את הקלף בתוך המים שהאשה הזו צריכה לשתות, ושם בו ד' האותיות היה נמחה ונמחק .
כעת הרי ידוע הדבר שאסור למחוק את שם ה' אלא לגונזו וכניפסק להלכה שולחן ערוך יורה דעה סימן רעו סעיף ט :
אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים, ולא מאותיות הנטפלות מאחריהם כגון ך' של אלהיך וכ"ם של אלהיכם. ואלו השבעה שמות: שם ההויה; ושם אדנות; ואל, אלוה, אלהים; שדי; צבאות. ויש גורסין ג"כ אהי"ה אשר אהי"ה (טור). אם כן מדוע ולמה היה הכהן זורק את שם ה' בתוך המים ושם ה' היה נמחק?
התשובה היא שעל ידי מחיקת שם ה' האותיות היו מתערבבים במים המאררים ורק בשביל שלום בית התיר ה' למחוק את שמו, כלומר מעלת שלום הבית כה גדולה עד שהתיר ה' למחוק את שמו בשביל זה ולא בשביל דבר אחר, וכאשר בא דוד לבנות את יסודות בהמ"ק היגיע לאבן שהייתה סותמת את מי התהום וכנזכר במדרש והאבן הזאת היוותה מעין פקק לכל מי התהום, אמרה האבן לפני דוד אל תרים אותי שאם כן אציף את כל העולם כולו וכאשר בא דוד והרים את האבן הזו המים התחילו לעלות וההצפה התחילה לגבור עד אשר הוצף כמעט כל העולם עד שבא דוד ואמר מי שיודע סוד זה של עצירת המים ולא יגלה לי ייחנק בגרונו מייד ,ואחיתופל ידע סוד זה והרגיש כי נגמר לו האויר, נשא קל וחומר ואמר לדוד ומה שבשביל שלום בית ואיש ואשתו התיר ה' למחוק את שמו בכדי לברר האם באמת האשה זנתה תחת בעלה, בשביל לקיים את כל העולם כולו לא כל שכן?
מייד כתב דוד את שמו של ה' על קלף והשליך על המים ובן רגע נעצרו המים מלעלות ובמקום לעלות התהפכו היוצרות והתחילו המים לרדת ולנסוג מאותו מקום שבאו עד אשר ירדו 1500 אמה פחות מאשר היו וכמעט התייבשו כל העצים והנטעים אשר היו באדמה מחוסר מי התהום.
גם את זאת תיקן דוד המלך ומייד חיבר 15 מזמורים של שיר המעלות (ודו"ק שישנם בדיוק 15) ועל כל מזמור ומזמור עלו המים כ-100 אמה עד אשר חזרו למצבם הראשון והסתיים בכך הנס הגדול של הבאת מעין מבול של מי תהום על כל העולם כולו והעצים והפרחים חזרו לינוק ממי התהום כקודם.
נמצאנו למדים כמה גדול כחו של שלום הבית שהתיר ה' למחוק את שמו בשביל שלא תהרס משפחה בישראל ואז: וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ:
וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע:
*בספר לב אבות, אהבת חיים וענף עץ אבות להגר"ע יוסף ובעוד מספר ספרים מובא המעשה הנורא והמפורסם אשר קרה בזמן החיד"א הקדוש:
מעשה שהיה בימי רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זצ"ל בעת שהיה דר בליוורנו, בא אליו אדם אחד חשוב והוא כהן, והתרעם לפניו על דבר אשתו שהיא נסתרת עם איש אחר, והדיינים המובהקים היו יושבים עם הגאון ביחד על מדין, ושמעו טענת האיש ולא ענו דבר, ויען הגאון חיים יוסף דוד אזולאי זצ"ל, ויאמר אל האיש אשר כפי מצות התורה מוכרח הוא לגרשה. אמנם הדיינים לא יכלו להתאפק יען שהיה להם קורבה לאשה הנז' ורצו לחפות עליה, ויענו ויאמרו אדונינו הרב ילמדנו רבינו מאין לו מקום דין זה לשפוט בלי עדים. אין אלו אלא דברי נבואה, ולא בשמים היא, ואם נעשה משפט על פי רוח הקדש יצא חס ושלום משפט מעוקל . כי בעוונותינו הרבים אין לנו בזה הזמן לא כהן ולא נביא אלא דברי חכמינו זכרונם לברכה על פי התורה אשר יורוך והגאון חיים יוסף דוד אזולאי ז"ל לא ענה להם דבר, והוא חזר ואמר לבעלה אם תשמע ממני תגרשנה, הלכו הרבנים אל משפחת האשה וספרו להם את כל דברי הגאון. וילינו עליו את כל העדה, וכשמוע הרב דברי ריבות בשעריו, ותנח עליו רוח ה! וישלח ויקרא אליו את האשה, ותבא האשה ותתייצב לפני הדיינים, ובראותו אותה הגאון קם מעל כסאו ויגש אל ארון הספרים ויוציא משם ספר חומש ויפתח פרשת סוטה ויקרא באזניה את כל הפרשה בדקדוקיה וטעמיה ניגון יפה בקול רם, אם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי וגו' ואם שטית ובאו בך המים האלה למרים וגו'
כאשר כלה הגאון את כל הפרשה, יצאה האשה מאת פני הרב, לא הספיקה לשים רגלה על המעלה הראשונה, עד שהוריקו פניה וצבטה בטנה ועיניה בלטו לחוץ וכל הכתוב בפרשת סוטה נתקייםבה, ולקול צעקתה באו הדיינים לראות וגם מאנשי העיר באו לחזות בניוולה, מרוב התרגשות קראו הרבנים הוציאו הארורה הזאת ושמטוה שלא תטמא את מושב רבינו הקדוש, ויאמרו איש אל אחיו עתה ידענו כי איש אלקים הוא, ודבר ה' פיהו אמת, ומעת ההיא וייראו מגשת אליו, ויצא שמו לתהילה ולתפארת, זכותו תעמוד לכל ישראל ולנו אמן ע"כ.
שבת שלום ומבורך
ר' שמעון בן יצחק הי"ו ק-אתא
