פרשת כי תבוא
צ״ח קללות 98 קללות ישנם בפרשת כי תבוא וכן בפרשת בחוקותי בספר ויקרא. אך צריך להוסיף עליהם עוד 2 מכות והם: "כל חולי וכל מכה אשר לא כתובים בספר התורה הזאת" אם כן, ישנם 100 קללות וכנגדם תקנו 100 ברכות בכל יום כדי להינצל מהם.
הזוה״ק כ׳ שכדי לבטל צ״ח קללות אלו צריך לכוון במילה ה"עזרת" בשחרית, והקשר ד׳"עזרת" הוי 'תרעו' עם המילוי כלומר 677, וסכום המילים של פרשת הקללות הינו676 . וכן בתפלת ש׳׳ע, אם נספור את מס׳ שמות ה׳ שם נגיע ל – 26, ולכן יש מצוה לכוון בכל שם ושם ה׳ בתפילה ומי שיכוון מסיר ממנו קטרוגים דהרי 26 פעם שם הוי׳׳ה הוי 676 ומסיר פרשיית הקללות ממנו.
צ״ח קללות ושמחה במצוות
אומרת הגמ', ר׳׳ש אומר, תקנו חכמים שיקראו ישראל צ׳׳ח קללות לפני ר׳׳ה, ומדוע, אמר אביי וא׳׳ת ר׳׳ל כדי שתכלה שנה וקללותיה. וכך מסתיים הפיוט המפורסם שכל תפוצות ישראל שרים אותו בערב ר׳׳ה, "אחות קטנה", "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". בפשוטם של דברים, המטרה של חכמים היתה להכניס מורא ופחד לפני יום הדין.
רש׳׳י בתחילת "נצבים" אומר, מדוע נסמכה פרשת נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל צ׳׳ח קללות, הוריקו פניהם, אמרו מי יוכל לעמוד בכ׳׳כ הרבה קללות, א׳׳ל משה, הירגעו, הרבה הכעסתם לפני המקום ואעפי׳׳כ חיים אתם, אלא זהו או׳׳ר להפחידכם לקראת יום הדין.
וכן אומרת הגמ׳ ״כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה״, ״כדלים וכרשים דפקנו דלתיך״, כשאדם בא בלב נשבר ונדכה לקב״ה, הקב״ה מעריך זאת יותר. וכ״כ הרמב״ם, דימים אלו הינם ימי מורא והרתעה לפני רבש״ע.
ישנן קללות נוספות בתורה, היכן, בפרשת ״בחוקותי״, שם ישנן נ׳ פחות א', כלומר חצי מסך הקללות כאן. ישנו הבדל נוסף בין 2 סדרות הקללות, הסיבה לקללות שונה, בפרשת ״בחוקותי״, הסיבה היא ״אם תלכו עמי בקרי״, מהו ״קרי״, י״א לשון שגרה, קרירות, אדישות, וי״א ל׳ ״קשיות עורף״, וכאן בפרשתנו, הסיבה לצ״ח הקללות הנה ״תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב״. ולכאורה, מדוע, נושא השמחה הינו רק מעלה בקיום המצוות ולא איסור, וא״כ נפרעין מאתנו יותר קללות מאשר סדרת הקללות הקודמת.
נצטרך להבין זאת בדברים שלפנינו.
אומרים חז״ל, דשמחה אינה מצוה, אך מצוות שמתקיימות בשמחה הן לעילא ולעילא ממצוות שמתקיימות ללא שמחה. וכן הגמ׳ בשבת אומרת, אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ולא מתוך קלות ראש… שנא׳ ״ויהי כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳״. וכ״כ ר' אלעזר אזכרי ב״ספר חרדים״, דכל מצוה ומצוה שמזמן לך הקב״ה, כוונתו להרבות שכרך במצוות, כלומר אם נתת צדקה לעני, ובא לפניך עני נוסף, אל תאמר ״מדוע בא לי זה כעת לפני״, אלא שמח במצוה שהוסיף לך ה׳ ותרום לו ג״כ.
וכן סיפר האריז״ל לתלמידו, ר׳ חיים ויטאל זצוק״ל, דכל השגותיו ברוה״ק ובתוה״ק היו מתוך כך שהיה שמח מאוד במצוות ומהשמחה הגדולה שהוציא על כך זכה לדרגות רוחניות נשגבות אלו. וכן שואלים חז״ל, הרי מצאנו אנשים שמקיימים המצוות בדקדוק רב ואעפי״כ לא ראינו שכל הברכות האמורות בתורה מתקיימות בו ובמשפחתו, אלא ודאי שצריך לומר שהסיבה היא, שעושה המצוות כנושא עול על שכמו ורוצה במהירות הוא לפרוק המשא מעליו. צריך אדם לחשוב שכשעושה המצוה מקבל הוא שכר של אלף אלפים דינרי זהב, וצריך הוא לשמוח שמחה גדולה ביותר.
וכן אמרו בעלי המוסר, ישנם 2 שעירים, שעיר לה׳ ושעיר לעזאזל, ואומרת עליהם הגמ׳ במס׳ יומא דשניהם חייבים להיות שווים בקומתם ובצורת גופם ובצבעם וכו', ואם לא אין הם עולים בגורל, וכן אנו, האם הקרבן שמקריבים אנו לה' הזמן וההתלהבות והרגש האם הם כמו בדיוק – ה״שעיר לעזאזל״, עניני הגשמיות שלנו, האם תירוץ של ״תוספות״ או של א׳ הראשונים ממלא אותנו סיפוק בדיוק כמו תוספת חדשה במשכורת או נכס חדש?!
וכן אומר המדרש, לעולם יעסוק אדם במצוות ה׳ בשמחה. אם ידע ראובן שהתורה תכתוב עליו ״וישמע ראובן ויצילהו מידם״ היה נושאו על כתפיו. אם ידע אהרן שהתורה תכתוב עליו ״וראך ושמח בלבו״ היה מקבלו בתופים ובמחולות.
וכן מצאנו באברהם אבינו ע״ה שלא עשה ציווי ה׳ כאילו כפה עליו המלך בעל כרחו, אלא אמר לו ״לך לך מארצך״, הלך בשמחה ללא שאלות, א״ל עקוד בנך, מיד ״וישכם אברהם בבוקר״, ללא שאלות והטחת טענות. זו שמחה בקיום המצוות.
וכן מספרת הגמ׳ במס׳ ברכות, דיונה בן אמיתי, שרתה עליו רוה״ק וכיצד, היה הוא בביהמ״ק בשמחת בית השואבה ושמח הוא שמחה גדולה ומאז שכנה עליו רוה״ק. וכן שואל המדרש מה נשתנה ישעיהו בן אמוץ שכל נבואותיו נבואות נחמה הן, מה שונה הוא מכל הנביאים, עונה המדרש שקיבל על עצמו עול מלכות שמים בשמחה.
וכן מספרת הגמ׳ בתענית על ר׳ יוחנן בן ברוקא ואליהו הנביא שהיו בשוק של לפת ושאל החכם את אליהו הנביא, מי כאן בן העוה״ב, ולאחר שראו את אותו אדם שלבוש נעליים עם שרוכים שחורים, ראו עוד זוג אנשים, וא״ל אליהו הנביא, גם הם בני עוה״ב. ושאלם ריב״ב מה מעשיכם, ענו לו אינשי בדוחי אנן, ומפרש רש״י, שמחים ומשמחים. ומסביר המהרש״א, מהו הדגש שמחים ומשמחים, אלא ישנם אנשים המשמחים אך אינם שמחים בפנימיותם וכאן, מדגיש המהרש״א, כתוב שמחים גם בפנימיותם ומשמחים.
שואלים המפרשים, אם מצות השמחה אינה מופיעה באף אחד ממנייני תרי״ג המצוות, מדוע הקב״ה מעניש על אי קיום מצות השמחה צ״ח קללות?! קודם כל שהתורה תכתוב שישנה מצוה לקיים מצוות בשמחה ועל זה תכתוב עונש ע״כ (וכ״כ הגר״א דהמצוה הקשה ביותר לקיימה זו מצות ״ושמחת בחגך״).
וכן שואלים על הרמב״ם שב׳ שמצות השמחה מצוה גדולה היא, וראוי להיפרע ממנו. האם לימוד תורה אינו מצוה גדולה, האם הנחת תפילין אינה מצוה גדולה שעליה ראוי להיפרע, והדברים ודאי שצריכים ביאור. וכן אמר דוד כשראה את עם ישראל שמחים בשמחת בית המקדש ביקש שתישאר שמחה זו לעד בעם ישראל וזהו שאומרים אנו ב״ובא לציון״ בכל יום: ״שמרה זאת לעולם, ליצר מחשבות לבב עמך״. אך עדיין שואלים אנו מדוע דוקא במעלת השמחה, הקב״ה יפרע מאתנו צ״ח קללות, מדוע לא מצאנו זאת במעלת הענוה וכו׳. בר״ה הקרוב, כל הבריאה כולה שמחה ״ישמחו השמים ותגל הארץ.. ישפוט תבל בצדק ועמים באמונתו״.
ונרחיב בספר הבא אי״ה.
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד (מחבר הספר אילנא דחיי)
