פרשת קרח
"ויקח קורח בן יצהר בן קרח בן לוי…"
א. על מה ולמה פרצה המחלוקת? הרי אם קינאו בכהונתו של אהרן הכהן, היה צריך להתקנא כבר שנה קודם, בר"ח ניסן?! אז היה צריך לדרוש הכהונה… אלא אומר רש"י נתקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל. כלומר, לקהת היו 4 ילדים: עמרם, יצהר, חברון ועוזיאל. עמרם היה הבכור, נטלו 2 בניו גדולה, משה – מלך ואהרן – כהן גדול. וכעת, יצהר הבא בתור, ואם כן, אני בנו שנאמר "קורח בן יצהר", ומדוע הביא הנשיאות לעוזיאל, אם כן בא אני לחלוק עליו ולבטל נשיאותו. ב. על מה חולק קורח, בתחילה על ציצית, כמו שמובא ב"תנא דבי אליהו", דמרע"ה בא לסנגר על צלפחד ה"מקושש" מפר' "שלח לך", דמדוע שכח דשבת היום, דלא לבש תפילין, אמר הקב"ה, א"כ אביא להם מצות ציצית שילבשו אותה בשבת עליהם ששבת היום.
ורעיון יפה ששמעתי אגב הדיבור על ציצית, כ' "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", דורשת הגמ' "לבבכם" – זו מינות. ו"עיניכם" – זו הזנות, ומה הקשר? אומרת הגמ' במס' סוטה דבזכות איזו מצוה זכינו לחוטי הציצית, בזכות שאמר אאע"ה, "אם מחוט ועד שרוך נעל", ובזכות מה זכינו לבגד עצמו, בזכות שכיסה שם את ערות אביו בטליתו. וא"כ יוצא דאאע"ה דהיה אבי המאמינים, כנגדו זכינו לחוטי הציצית, כנגד מחשבת המינות, עבודה זרה, כפירה באלקים, ובזכות שם שכיסה ערות אביו זכינו לטלית גופא, המועילה כנגד מחשבת הזנות. מגיע קורח לביתו ומספר לאשתו כי ציוה מ"ר על חוטי ציצית ותכלת וכו', אומר לו אשתו, אם חוט תכלת א' פוטר מציצית, ציצית שכולה תכלת לא כל שכן דלא בעינן חוטים?! הלך קורח להתריס זאת כנגד מ"ר, דהרי אם מטרת התכלת היא להזכיר את הים ומהים לרקיע ומהרקיע לקב"ה, אז טלית שכולה תכלת היא מצויינת למחשבה זו. ענה לו מרע"ה – לא! התורה קבעה "גדילים תעשה לך", מה שפוטר הטלית אלו החוטים ולא צבע הטלית, וראיה לכך, דא"כ מי שגר מול הים היה לו לכאורה פטור מציצית?! והרי גם ראינו שאלו שגרים מול הים, דוקא שוכחים את הקב"ה. ומכאן מוכח דדוקא החוטים הם החשובים!
ג. שאלה שניה היתה, האם בית מלא ספרים חייב במזוזה, ומ"ר ענה לו שכן! שאלה שלישית מובאת בירושלמי דשאל שם אם בהרת כגריס טמאה. ענה לו כן. ואם פרחה בכל גופו, א"ל טהור. אמר קורח – זהו! אין זו תורה מן השמים דהרי ציצית וכו' לא שמעו במעמד הר סיני, וא"כ הם אמרו דאלו המצאות של מ"ר ואחיו.
"יד העדים תהיה בו בראשונה"
בס' "יחל ישראל" דן מדוע נבלע קורח באדמה, וגם נשרף ישנו כלל "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו", מסביר הרמב"ן מדוע דוקא אלו, דכיון דראו אדם מחלל שבת והתרו בו וזלזל בהתראתם, חייבים הם לסקלו ראשונה, דכיון דנתקררה אצלם יראת השבת, הם סוקלים בראשונה, כדי להחזירם היראה. במעמד הר סיני כ': "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר", כלומר השמים והארץ ילקחו כעדים לראות האם בנ"י מקבלים את התורה ואם הם העדים, כשעם ישראל מורד בתורה מן השמים, כשישנם אנשים שכופרים בתורה שניתנה בסיני, באים השמים והארץ ופורעים ראשונה עדותם.
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
