פרשת דברים
רבש"ע, אם ידעת …!
קרבים אנו ליום תשעה באב בו נחרבו שני בתי המקדש. חז"ל גילו לנו את הסיבה לחורבן: "בית ראשון חרב בעקבות עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. בית שני נחרב בגלל שינאת חינם" (יומא ט ע"ב).
בימי חורבן הבית הראשון, כאשר הנביא ירמיהו שואל: "על מה אבדה הארץ? ויאמר ה', על עזבם את תורתי" (ירמיהו, ט, יא). וביארו חז"ל הקדושים (מסכת בבא מציעא, פה ע"ב): "דבר זה נשאל לחכמים – ולא פירשוהו, נשאל לנביאים – ולא פירשוהו, נשאל לנביאים – ולא פירשוהו. עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר: "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם: – "על שלא בירכו בתורה תחילה". פירש רש"י: "כשהיו עוסקים בתורה לא היו מברכים לפניה, וכיון שלא בירכו גילו דעתם שאינה מתנה חשובה להם".
והשאלות נוקבות: ראשית, מה כל כך היה קשה למצוא את הסיבה לחורבן הבית, שהנביא מחפש את הסיבה, עד שהקב"ה "גילה" את הסוד… הרי מדובר בדור שעברו על שלושת העבירות החמורות ביותר, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (גמרא מסכת יומא דף ט, ע"ב), ומדוע איש לא ידע את התשובה עד שהוצרכו לתשובתו של הבורא יתברך בעצמו? שנית: אם כבר הקב"ה משיב לשאלה, מדוע אינו מזכיר את שלשות העברות החמורות שאותם עברו, ומדוע מוזכר רק העוון של הימנעות ממצוות ברכת התורה?
ברם, כשנתבונן בדבר נבין, שהשאלה הייתה עמוקה הרבה יותר, שרק הבורא יכל לענות עליה. אמת שהמצב הרוחני הידרדר, אמת שהעם נגוע בעוונות הנוראים ביותר – אבל השאלה הגדולה והמרכזית היא כיצד אירע הדבר, כיצד התדרדרו למצב שכזה? הלא "אנוכי נטעתיך שורק, כולו זרע אמת – ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה" (ירמיה, ב, כא)? הלא היה זה עם קדוש ונשגב, עם ה' במלוא מובן המילה, כמה שנים עברו מאז שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ (סנהדרין, צד, ע"ב). מה קרה, כיצד ארעה ההידרדרות המהירה, המרסקת?
על כך לא הייתה לאיש תשובה. לא לחכמים, לא לנביאים, הכל עמדו תוהים. עד שבא הקב"ה, חוקר כליות ולב, וגילה את הרז: על שלא ברכו בתורה תחילה – גם אם למדו אותה, גם אם שמרו את מצוותיה, לא היה בעיניהם מתנה חשובה וראשונית במעלה. היה עיוות של סולם הערכים, הפכו את סדר הקדימויות, במקום להכיר בכך שענייני העולם הזה הוא כפרוזדור לענייני העולם הבא (פרקי אבות, פ"ד, משנה טז'), לקנייני הנצח שהם הטרקלין והעיקר – ובוודאי, יש לעבוד ולהרוויח, אבל לא זה העיקר ולא זה התכלית. התכלית והעיקר היא ההתעלות, הרוחניות, קניית השלימות האישית. במקום להכיר בכך "הפכו את היוצרות", הפכו את הנהנתנות לעיקר, את העושר למודד ההצלחה, את הרכוש למודד האושר, את המעמד והנכסים לראש מעייניהם. לא, אין זו עבירה, אבל זה פתח לאיבוד הערכים והתבהמות החברה, כי "באין חזון – ייפרע עם" (משלי, כט, יח).
לא אחת נזרקת בחלל האוויר השאלה, מדוע מתאבלים אנו על חורבן הבית, זה שהיה לפני כאלפיים שנה, כאשר חזרנו לארץ האבות? התשובה: האבל איננו רק על העבר שהיה, כי אם ובעיקר על ההווה, על ההידרדרות הרוחנית ומצבנו הרוחני כמאמר חז"ל: " כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" (על-פי הירושלמי, מסכת יומא, פרק א' הלכה א'). הנה רק לאחרונה הפציעה לה מילה חדשה בז'רגון והשיח הלאומי: "הדתה" – המוצפת לה ע"י גופים רדיקאלים המנסים להפחיד (בעיקר את ראשי ה מוסדות ומנהלי בתי הספר) מהכנסת תכנים יהודיים במערכת החינוך הכללית חלילה. כאשר זה הנושא המככב בראש מהדורות החדשות, גם כאשר רוב העם (ואולי עקב כך) בעד החדרת נושאים הקשורים לתכנים יהודיים במערכת החינוך הכללית) ומהפחד להתקרבות למסורת. עד לאן הגענו? עד היכן הידרדרנו?
מסופר על אדמו"ר שישב עם חסידיו בליל תשעה באב וסיפר את המעשה הבא:
סיפור על בני זוג יהודים שחיו בסביבה של גויים, בערוב ימיהם החליטו לגור בכפר יהודי. והנה מגיע חג הפסח, וההכנות לחג ובמיוחד לליל הסדר בעיצומם. האישה מכינה את התבשילים, עורכת את השולחן , אך הבעל לא מרגיש בנוח, הוא אינו יודע כיצד לערוך את ליל הסדר!
אומר הבעל לאישה: אולי תציצי אצל השכנים כיצד הם עורכים את השולחן ונלמד מהם.
אשת חיל עושה את רצון בעלה, הלכה והציצה לבית השכנים, ומה ראתה? אבוי לעיניים ואוי לאזניים, הבעל (השכן) נותן סטירה לאשתו!
חוזרת האישה לביתה, שואל אותה בעלה: מה ראית, אשתי היקרה?
האישה שומרת שתיקה.
הבעל שואל שוב, בפעם שנייה והשלישית ואז הבעל לא התאפק ונתן סטירה לאשתו.
האישה הכואבת השיבה:
"בעלי היקר, אילו ידעת מה עשה השכן, למה שלחת אותי אליהם"?!
לקול צחוקם של החסידים!
כך אמר האדמו"ר: באים אנו ואומרים לריבונו של עולם: רבש"ע אם ידעת איזה נזק היה גורם לנו הגלות המרה הזאת זה אלפיים שנה, מדוע שלחת אותנו לגלות?…
נתפלל לבורא העולמים, כי יהפוך לנו את הימים האלה לששון ולשמחה, בביאת גואל צדק, במהרה בימינו, אמן!
הרב יצחק גאגולה הי"ו מרחובות
