פרשת 'חוקת'
איש חינוך סמל לענווה וצניעות
זה חודש ימים חלף, מאז הוכינו, בערבו של ראש חודש סיוון, על פטירתו הפתאומית של חמי היקר באדם, מיוחד ואהוב, אהוב על המקום אהוב על הבריות, אוהב שלום ורודף שלום, משכין שלום, יועץ ומגשר בין עולמות שונים, אוהב צדקה וחסד, אוהב אדם, דורש ומקדים בשלום כל אדם, ראשון לכל דבר שבקדושה, מעמודי התווך של יהדות גרוזיה, ראש משפחה לתפארת, גדולה ומכובדת, רפאל בן חכם אברהם הנול"מ תמר מיכלאשוילי ז"ל – איש סמל של צניעות וענווה, בנם של גדולים, צדיקים וחסידים, אצילי הנפש ורבי המעש, בן לאביו המנוח חכם אברהם זצ"ל – המלמד של קולאשי – ירושלים דגרוזיה, ונכד לסבא חכם מנשה זצ"ל – שהיוו לו כסמל ודוגמא, והיו בגדר סולם מוצב ארצה אך ראשם הגיע השמימה. מהם שאב את אהבת התורה וקיום המצוות בזריזות ובהידור, את האהבה לאדם, חסד וצדקה, תפילה ושיעור תורה, חברת תהילים וחוק לישראל… והכל בדרך מיוחדת משלו.
כלל גדול הוא, שאין דבר שאינו מרומז בפרשת השבוע. הרי לנו כמה דוגמאות הרמוזות בפרשתינו:
"אז ישיר ישראל את השירה הזאת… וממתנה נחליאל" (כא, יח-יט) "אמר רבא: כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר (ענווה, צניעות), אינו יכול לקבל את החכמה והתורה" (במדבר רבה א', ז) . ואכן, בזכות צניעותו וענוותנותו זכה והקים משפחה לשם ולתפארת.
הוא השרה סמכות אבהית, וידע תמיד לאמר את המילים הנכונות לאלה הזקוקים לעידוד, להם העניק מטוב ליבו, אותו לב שנדם לפני חודש ימים, בקריאת ספר התהילים, בצהרי היום, בבית הכנסת, מול היכל הקודש.
מעניין, שגם אביו המנוח, הסבא חכם אברהם זצ"ל, נפטר בסיטואציה דומה ביום שמחת תורה התשל"א – 1971, באמצע היום ובבית הכנסת בקולאשי.
כאילו השתוקק למות במיתת נשיקה, כאביו המנוח.
סיטואציה דומה, רואים אנו בפרשה: הקב"ה מצווה את משה ואהרון לעלות להר ההר, שם ימצא אהרון הכהן את מותו.
"קַח, אֶת-אַהֲרֹן, וְאֶת-אֶלְעָזָר, בְּנוֹ; וְהַעַל אֹתָם, הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, וּמֵת שָׁם…. וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם, בְּרֹאשׁ הָהָר…
אומר המדרש: אמר לו (משה לאהרון): הכנס למערה – ונכנס, ראה מִטה מוצעת ונר דולק, אמר לו: עלה למטה – ועלה. פשוט ידיך – ופשט. קמוץ פיך – וקמץ. עצום עיניך – ועצם. מיד חמד משה לאותה מיתה וזהו שנאמר לו (למשה לפני פטירתו): 'ומות בהר אשר אתה עומד שמה… כאשר מת אהרן אחיך' (דברים ל"ב, נ) – מיתה שנתאוית לה" (במדבר כ', כו). – זכה משה למיתת נשיקה כמו אחיו אהרון.
כך חמי היקר, בחייו, כמו במותו, זכה והגשים את אשר היה על ליבו. כאשר נושא החינוך עמד אצלו בסולם עדיפות ראשונה ואת דגל החינוך הרים הוא לראש התורן. כך, את ילדיו וצאצאיו חינך, גידל וטיפח, והוציא מהם פירות הילולים. גיסי היקר הרה"ג בן ציון אריאל שליט"א, הינו הדוגמא החיה לכך.
ואכן, זכה וגידל דור ישרים, בנים ובנות, נכדים ונכדות, חתנים וכלות אוהבי תורה ולומדיה, תלמידי חכמים ומוקירי רבנן, אהובים על הבריות, ממשיכי דרכו – ממשיכי השושלת עתיקת יומין. ימים ספורים לפני פטירתו (הפתאומית), אמר לי: "בני, אחרי שזכיתי למשפחה כזאת, אני יכול ללכת כבר לעולמי באושר". ואכן, נפטר כאשר חיוך האופייני לו היה נסוך על פניו, ופניו האירו כפני השמש. מיתת נשיקה, ממש!
כמו בחייו הפרטיים, כך גם כ"איש הכלל", במשך עשרות בשנים שימש בצרכי ציבור ובאמונה את קהילתו, כגבאי, וכגבאי צדקה לצידו של מורנו הגאון רבי חכם רפאל אלאשוילי זצ"ל ועד יומו האחרון היה קשור אליו בנימי נפשו.
קשה לדבר על חמי ז"ל בלשון עבר. על אישיותו יוצאת הדופן, דואבים וכואבים רבים ממוקירו זכרו. אך דרכו חיה וקיימת! מעשיו הטובים, עומדים ומלווים אותו שם בגנזי מרומים.
אבא! יכול אתה שם לבוא בשמים ולהתגאות במפעל חייך. אתה יכול לומר בפה מלא, כי עשית את שליחתוך וייעודך בעולם הזה, והשארת חותם בל יימחק! כי אומנם הלכת מאתנו בפתע, אך דרכך אותה סללת למשפחתך ומוקירי זכרך הינה כמו "צוואה חיה", קיימת ונושמת!
תהיה נשמתך הטהורה צרורה בצרור החיים, ותהיה מליץ טוב על עם ישראל, על קהילתך, משפחתיך וצאצאיך, ונזכה במהרה לגאולה השלימה, ולתחיית המתים, אכי"ר.
הרב יצחק גאגולה הי"ו מרחובות
