פרשת וארא
"דצ"ך, עד"ש, באח"ב"
כ' בהגדת הפסח דר"י היה נותן בהם סימנים: "דצ"ך, עד"ש, באח"ב". מדוע דוקא סימנים אלו, מה מיוחד דוקא בחלוקה זו? מאריך המלבי"ם בסוף פרשת "בא", בענין 10 המכות, ויסוד דבריו הנו דכל 10 המכות הנן סמל ועקרון לכל הדורות הבאים, ללמדנו יסודות האמונה. כלומר 10 המכות לא היו בשביל מצרים, אלא בשביל ישראל ללמדנו את הנ"ל, וכמ"ש "למען תספר באזני בנך…". ואז מוסיף המלבי"ם שמאז דור אנוש היו 3 סוגי כתות של כפירה: כת א', הכופרים במציאות הבורא, וכמו היום, העולם תמיד היה קיים המפץ הגדול וכו'. כת זו היתה עד מתן תורה. כת ב', המודים במציאות הבורא, אך טוענים דעזב ה' את הארץ, ומה בסיס התיאוריה שלהם, כמו שאדם קונה מכונית, ברגע שעברה הסחורה מיד היצרן ליד הלקוח, עזב בעה"ב ה"מכונית" עזב הקב"ה ה"הבירה". ועוד מצפים הם את טענתם בטענה, לכאורה הגיונית, וכי ראוי לקב"ה להתעסק בכל דבר וענין פעוט בעוה"ז, מה מעניינו, אם אדם מניח תפילין או שומר שבת, וכמ"ש "רם על כל גוים ה', על השמים כבודו", וכן אומרים הגוים, דעל השמים כבודו. אך אנחנו, היהודים אומרים, "מי כה' אלוקינו המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ". כלומר, דאעפ"י שה' אלקינו מגביהי לשבת, משפילי לראות בשמים ובארץ.
כמובן שהגוים מייפים טענתם ב"גדלות הבורא", דהרי אם הקב"ה כזה גדול ועסוק לית דין ולית דיין העולם הפקר, אך אם רואים אנו שהקב"ה מסתכל על כל דבר, העולם אינו הפקר. כת ג', מכירה במציאות הבורא, מכירה בהשגחה ובשכר ועונש, אך כופרת ביחוד ה', הם מאמינים שהכוכבים והמזלות גם להם יש השפעה וכוח על העולם. כעת נשים לב לסימנים שנתן ר"י. דצ"ך – המכה הראשונה דם היא. מה אומר הקב"ה לפני מכת דם, "בזאת תדע כי אני ה'". כנגד השקפת כת א', ההכרה במציאות הבורא. הנה סוף סוף העולם התקדם, פרעה "עלה לכתה ב'". מגיע עד"ש, סימן שני, לפני מכת ערוב, אומר ה': "בעבור תדע כי אני ה' בקרב הארץ", אומר רש"י, "אע"פ ששכינתי בעליונים, גזירתי מתקיימת בתחתונים", וזה כנגד כת ב', שטוענים "עזב ה' את הארץ". והסימן הג', באח"ב, מכת ברד, פותחת במילים: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" – תרכובת של מים ואש, אין כמוני בכל הארץ. אגב, שמעתי פעם דהפס' "שמע ישראל, ה' אלקינו, ה' אחד", 3 הפסקות הם כנגד 3 הסימנים האלה, 3 הכתות האלה, "שמע ישראל" – תכיר במציאות הבורא, לאפוקי כת א' הכופרת במציאות ה', "ה' אלקינו", לא עזב את הארץ, אלוקינו הוא, משגיח ובוחן אותנו בכל רגע ורגע לאפוקי כת ב', "ה' אחד", להאמין ביחוד ה', לאפוקי כת ג'. אולי זהו הסדר ג"כ בג' הפרשיות האלה. "ואהבת את ה' אלוקיך" – הכרה במציאות הבורא מביאה לאהבת ה'. "פרשת שניה" – שכר ועונש – "והיה אם שמוע . . וזכרתם…" ישנה השגחה פרטית. "פרשה שלישית" – "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". פרשת ציצית – יחוד ה' בלבד, דהרי המדרש אומר, דציצית זהו משל לעבד היוצא בחותם אדונו, שיכירו כולם דאדונו הוא פלוני, וכן הוא הציצית, שיכירו כולם דעבדי ה' אנחנו. וכעת מובן, מדוע חילק ר' יהודה דוקא בחלוקה זו את עשרת המכות.
