Archive
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'נשא'
פרשת נשא ציוויי התורה והוראותיה הם נצחיים, וגם ציוויים שניתנו לשעה מסויימת נושאים בתוכם הוראות בעבודתו של יהודי בכל זמן ובכל מקום. פרשתנו נפתחת בציווי מיוחד שניתן למשה רבנו במדבר
הרב יעקב בטוניאשוילי בדברי תורה לפרשת 'נשא'
פרשת נשא "לאביו ולאימו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם כי נזר אלוהיו על ראשו" "כל ימי נזרו קדוש הוא לה'". בהמשך הפרשה כתוב על הנזיר שאם הנזיר נטמא בימי
הרב יוסף מודזגברישווילי בדברי תורה לפרשת 'נשא'
פרשת נשא "כה תברכו את בני ישראל" נאמר במדרש 'כה תברכו' מסר להם הקב"ה הברכות לכהנים במתנה שיהא כח בידם לברך את ישראל. ולפי שעתיד ליתן להם עשרים וארבע מתנות
הרב אילן שמילה בדברי תורה לפרשת 'קרח'
פרשת קרח "ויקח קורח בן יצהר בן קרח בן לוי…" א. על מה ולמה פרצה המחלוקת? הרי אם קינאו בכהונתו של אהרן הכהן, היה צריך להתקנא כבר שנה קודם, בר"ח
הרב מאיר גור בדברי תורה לפרשת 'בהעלותך'
פרשת בהעלותך תכלית המצוות מדוע ציווה אותנו הקב"ה לקיים את מצוותיו? בתשובה לשאלה הזו טמון אחד מהיסודות החשובים, העיקריים והחיוניים ביותר ביהדות. עבודת ה' בלימוד התורה וקיום המצוות ללא הידיעה
הרב אילן שמילה בדברי תורה לפרשת 'במדבר'
פרשת 'במדבר' "הפקד על הלויים" כ' בעה"ט )שידוע כי בעל הטורים אוהב למצוא קישורים בין מילים המופיעות מס' פעמים מועט במקרא(, כי "הפקד" כתיב כאן ו"הפקד" כתיב בתהילים (ק"ט) "הפקד
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'במדבר'
פרשת במדבר המדרש מספר שבשעה שביקש הקב"ה לתת את התורה, נתקבצו כל ההרים וכל אחד ואחד מהם טען שהוא הראוי לכך. אמר להם הקב"ה: "לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים". וכדברי המדרש:
הרב מאיר מושיאשוילי בדברי תורה לפרשת 'בהר בחוקותי'
פרשת בהר בחוקותי "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ, אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו". (ויקרא כה, יד). "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם".
הרב ברוך ציקואשוילי בדברי תורה לפרשת 'בהר בחוקותי'
פרשת בהר בחוקותי התיקון להנהגת תלמידי ר' עקיבא עומדים אנו בסוף ימי הספירה, מתחילים לחוש את אווירת חג השבועות הקרב ובא, זה הזמן לעצור ולהתבונן רגע מה אנו לוקחים מימי
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'בהר בחוקותי'
פרשת בהר בחוקותי בפרשתנו התורה מצווה לשמור את שנת השמיטה: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'". הזוהר משווה בין מנוחת הקרקע בשנת השמיטה, אחרי שש שנות העבודה, לשחרור עבד עברי בשנה השביעית.
