פרשת בהעלותך
"על פי השם יסעו בני ישראל ועל פי השם יחנו" (ט,יח) כותב על כך בעל ה'פרח שושנה': יסעו ר"ת, יהי סיוע עליון ועזרו. יובן הרמז על פי מה שכתב הרב השל"ה ז"ל, שכל תנועות האדם יהיו ברשות השם יתברך, שאם רצה ליסע יאמר "אם ירצה השם" ואם רצה לחנות יאמר "אם ירצה השם" וזהו כוונת הרמז אם אפשר.
על גודל החשיבות של אמירה זו נלמד ממעשה נורא זה:
אצל הרה"ק רבי שניאור זלמן "בעל התניא" זיע"א היה חסיד בשם ר' יחזקאל. החסיד הזה היה בעל ממון בזכות כמה עסקים קטנים שעשה עם פריץ המחוז באיזור מגוריו. הוא קיבל את זכות החכירה של בית המרזח, אסמי התבואה ותחנת הקמח המקומית. בין לבין גם שלח ידו בעסקים שונים מן הצד שהניבו לו רווחים יפים. מדי פעם היה ר' יחזקאל נוסע לליאזנא, אל מקום משכנו של "בעל התניא", שומע מאמרי חסידות, נכנס ליחידות, מתחזק ומתעצם באמונתו, וחוזר לביתו. יום אחד ניגש אליו הפריץ, הניח את ידו על כתפו בידידות ואמר: "הן ידידים וותיקים אנחנו. יודע אתה שמזה שנים רבות אני נוטה לך חסד, ומחכיר לך את רכושי". ר' יחזקאל החסיד נענע בראשו. הוא הבין כי אין אלו אלא דברי הקדמה לקראת ההמשך, ולבו החסיר פעימה. המשך דבריו של הפריץ אכן לא איחרו להגיע: "זקוק אני להלוואה דחופה", הוסיף, "ומוכן אני להחזירו לך בריבית של 15 אחוז". הביט ר' יחזקאל בפריץ, מנענע בראשו לאות הבנה. הוא חש כי הפריץ לא מותיר בידו כל ברירה, ורק ציפה בלב הולם לשמוע את גובה סכום ההלוואה הנדרשת. הפריץ חכך בדעתו, ואז פלט במהירות: "זקוק אני לחמישים אלף רובל טבין ותקילין, למשך שנה." לבו של ר' יחזקאל קפא באימה, שכן מעולם לא החזיק בידו סכום דמיוני שכזה, אך הוא חייך במבוכה ואמר: "מאיפה אוכל להשיג סכום גדול שכזה?" שאל, "מעולם לא ראיתי הון עתק שכזה". "אה", חבט הפריץ על כתפו בידידות מעושה, "הן יש לך חברים יהודים, והם יוכלו להלוות לך בקלות סכום שכזה, הרי עשירים אתם היהודים." הפריץ רכן לעבר אוזנו והמתיק סוד: "אגלה לך את סודי, אני זקוק לכסף זה כדי לשלם לממשלת הצאר ירום הודו לקראת העלאה במעמדי. בקרוב אני צפוי להיות אחד הפקידים הבכירים בפטרבורג הבירה, במעמדי הזה אהיה בעל השפעה, ואוכל להטיב עמכם היהודים. כשראה ר' יחזקאל כי ברירה רבה לא נותרה בידו, מיהר לנסוע אל רבו, כדי לשמוע את דבריו ולקבל עצתו. להפתעתו השיב לו הרבי בחיוב, והורה לו לקחת הלוואות מפה ומשם, ולהלוות לפריץ את הסכום הנדרש. כעת ידע ר' יחזקאל כי הדברים נתונים בידיים בטוחות, ואם זכה לקבל את ברכתו של הרבי, הרי לבו יכול להיות שקט ורגוע. הוא מיהר לכמה נגידים שהכיר, שחלקם עשו עמו עסקים, ולווה את הסכום הנדרש עבור הפריץ. ואכן הפריץ חתם לו על שטר הלוואה, עם התחייבות להחזיר את סכום הכסף עד תום שנה, בתוספת 15 אחוז ריבית, כפי המובטח.
אחד עשר חודשים חלפו מאז ניתנה ההלוואה, ושלוחים של המלווים החלו להגיע לר' יחזקאל להזכירו כי בעוד שלושים יום עליו להחזיר את סכום ההלוואה. "אל דאגה", שלח להם ר' יחזקאל בחזרה, "אדאג לשלם לך את כל הסכום במועד שנקבע טבין ותקילין עד הפרוטה האחרונה". ר' יחזקאל שעקב כל העת אחר הנעשה עם הפריץ, ידע כי זה מכבר העלוהו בדרגה, כפי שסיפר, וכיום הוא אחד הפקידים הבכירים בפטרבורג הבירה בממלכתו של הצאר, ובעל השפעה על מיליוני אזרחיה של רוסיה הגדולה. "איש כזה בוודאי לא יתקשה להחזיר את ההלוואה העצומה שנטל'" הרהר לעצמו ר' יחזקאל ברגיעת הנפש. ימים אחדים לפני מועד הפירעון, יצא ר' יחזקאל לפטרבורג הבירה, שם התעתד לפגוש את מיודעו מלפנים ולקבל את כספו בחזרה. כשהגיע למקום הנכון, ביקש ממזכירתו לקבוע לו פגישה עם הפקיד, ומסר לה את שמו ומקום מגוריו. כעבור רגעים אחדים שבה אליו והורתה לו להמתין עד שיקרא אל חדרו של הפקיד. שעות ארוכות המתין ר' יחזקאל לפגישה. בשלב מסויים הבחין בפקיד יוצא מלשכתו ופוסע במהירות בפרוזדור. הוא רצה לקום ולגשת אליו, אך הפקיד פסע במהירות רבה, מבלי שים לב אליו. ר' יחזקאל תהה האם עשה עצמו כמי שאינו רואהו, או שמא נחפז לדרכו או טרוד היה בהרהוריו, עד שלא שם לבו אליו. שעה קלה לאחר מכן, ניגשו אליו לפתע שני חיילים גברתנים חמורי סבר, ושאלוהו לשמו. כשהשיב להם, הורו לו לבוא עמם, ובטרם הספיק לפצות את פיו, הם כבלו את ידיו ונטלוהו עמם אל מרתפי הבניין. מלבד בירור שמו, לא החליפו אף לא מילה, ולא טרחו להסביר לו על מה ומדוע נאסר. כשניסה לזעוק זעקת הצלה, קיבל מהלומה גסה על פניו, כך הבין עד מהרה כי קולו כקול קורא במדבר, ויפה לו השתיקה בעת הזאת.
למחרת, השכם בבוקר, פתחו שלושה חיילים את דלת תאו, ובכח הזרוע הוטח לתוך העגלה השחורה. הוא נשא את ראשו מרצפת העגלה המזוהמת בבוץ, וראה לחרדתו חבורת פושעים ורוצחים, אנשי דלא מעלי, אשר די היה בסבר פניהם המגושם כדי להטיל אימה. דלת העגלה הוגפה אחריו, כשמבחוץ עמדו ארבעה שומרים בארבעת פינות העגלה, חמושים בחרבות וסכינים. העגלה יצאה לדרכה לדרך לא נודעת, כאשר שני סוסים פוסעים לאיטם, מובילים אחריהם את חבורת הפושעים והחיילים. לאחר ימים ארוכים של נסיעה נודע לר' יחזקאל, כמו לשאר הפושעים, כי העגלה עושה דרכה לסיביר, שם עתידים לשבצם במחנות לעבודת פרך. רק לאחר חמישה שבועות הגיעו סוף סוף לסיביר. כבר נדמה היה לו שיפה עבודת הפרך בסיביר מאשר טלטולי הדרך המרפטים את הגוף ומטלטלים את הנפש עד זיבולא בתרייתא. סוף סוף עצרה העגלה, וכולם הצטוו לרדת. הקצין שניצב בפניהם הקרין סמכות ויהירות, וניכר היה כי הנו בעל דרגה בכירה. הוא החל לקרוא בשמותם בזה אחר זה, ולאחר שווידא כי כולם נמצאים, חתם על מסמך קבלת "הבעלות" על האסירים. האסירים הובלו על ידי החיילים אל משרדי הממשלה המקומיים, ושם נקבע לכל אחד מקום עבודה ומקום לינה למשך שנות המאסר הבאות. גם ר' יחזקאל עמד בשורה והמתין לתורו. יהודי צנום וחלש היה, ועל כן הגויים הפושעים דחקו אותו ממקומו, והקדימו אותו, בחשבם כי כל המקדים יזכה במקום טוב יותר. שעות ארוכות אפוא עמד מושפל ונדכא בהמתנה לתורו. כשזה סוף סוף הגיע, הורו לו כי הפקידים סיימו את עבודתם להיום, ורק למחרת בבוקר יקבל סידור למקום עבודה ולינה.
כל אותו לילה נותר ר' יחזקאל מחוץ לבניין, חשוף לרוח המקפיאה שצלפה בו כבמחטים, ממתין בקוצר רוח לאור ראשון של בוקר, כאשר השחר יעלה ויפציע. עם שחר התאספו שוב כל האסירים מאמש, כדי לקבל סופית מספר רישיון אסיר, ותעודה המעידה על מעמדו של האסיר, שתמורתה יכולים היו לקבל מנת לחם ומרק דלוח לאחר יום עבודה מפרך. הקצין הבכיר שהופיע בפניהם אמש, הופיע גם היום. נעליו מצוחצחות, מדיו מגוהצים בדייקנות, ועיניו קפדניות עד אימה. שוב נעמדו כולם בשורה, כאשר הקצין הכריז את שמותיהם. עם תום הקריאה, חכך בקולו בקול רם, ואז בפרץ של הפתעה אמר לכולם כי הנם משוחררים ויכולים לשוב לביתם. כשראה את הבעת אי האמון שעל פני כולם, וכי איש מהם לא זז ממקומו מחשש למלכודת, סיפר כי אמש ארע מקרה מיוחד עם אשת הצאר, כאשר נסעה לטיול במרכבה המלכותית סמוך לנהר הניווה שבפטרבורג. לפתע צנפו סוסי המלכות בקול גדול, ומיד החלו להשתולל ולדהור במהירות לעבר מי הניווה. רק בשניה האחרונה הצליח העגלון המלכותי לרסן את הסוסים המשתוללים, כאשר רגליהם הקדמיות כבר נוגעות במי הנהר. עוד שעות ארוכות חלפו עד ששבה רוחה של הצארית. היא ידעה כי חייה ניצלו בנס מופלא, ורק כפסע היה בינה לבין המוות. היו אלו שעות של חסד, כאשר לבה התמלא ברגשות הכרת טובה, ובו במקום החליטה להשיב טובה לאנושות. היא הוציאה אפוא צו חנינה בהול לכל האסירים שהיו צריכים להיענש באותו יום – אם בעונש מוות, עבודת פרך או גלות.
עוד הורה הצו המלכותי לשחרר את כולם לבתיהם באופן מיידי. זו היתה הסיבה לשחרורם הפתאומי של קבוצת האסירים, שזה אך הגיעה לסיביר אלא שבטרם שוחררו, נאמר להם כי שחרורם מותנה בכך שעליהם להיפגש עם הצארית באופן אישי, ולספר לה מה היה חטאם, על מה נאסרו ומה עונשם שנגזר עליהם. כאשר הגיע תורו של ר' יחזקאל לגשת לפניה, שאלה אותו לפשר חטאו. ר' יחזקאל סיפר לה את כל המאורע עם הפריץ שעלה לגדולה, את סיפור ההלוואה על סכום העתק, ועל כך שהתחמק מלשלם את חובו. הוא הוסיף כי נדמה לו שהפקיד הבכיר חפץ להתפטר ממנו כדי שלא ידרוש ממנו את כספי ההלוואה, וזה כל "חטאו". סבר של חומרה עלה על פניה של המלכה. "היש לך הוכחה לאמיתות דבריך?" שאלה בתקיפות. ר' יחזקאל שלף את שטר החוב עליו חתם הפריץ, והוסיף פרטים מדוייקים היכן ומתי היה מעמד החתימה. כעס רב מילא את לבה של המלכה. בו במקום שלחה לקרוא אחר הפקיד, ובינתיים הורתה לר' יחזקאל לצאת מן החדר ולהמתין עד שייקרא פנימה. בחיל ובמורא התייצב הפקיד לפני הצארית, ללא שהיות וגינונים, הראתה לו את השטר, ושאלה אם הוא מזהה את החתימה. הדם אזל מפניו והוא החוויר באחת. רק בניע ראש הצליח לאשר כי אכן זוהי חתימתו. "איזה רמאי הוא, לך ותביא ליהודי את כל הכסף, כולל את סך הריבית!" סיננה מבין שפתיה בחמת זעם כבושה. בנוסף הודיעה לו על הדחה ממשרתו בתוספת אות קלון. כשחזר הפקיד עם כל הכסף, צווה ר' יחזקאל להיכנס אל החדר, ולעיניו הנדהמות של הפקיד הבכיר שילשלה הצארית את סך הכסף העצום לידיו, כפי שהגיע לו.
ר' יחזקאל לא נסע לביתו, אלא הקדים ונסע לליאזנא. המאורעות הקשים שתקפו אותו לאחרונה טרדו את מנוחתו כליל, והוא חפץ להשיח את מר לבו לפני הרבי. כשנכנס אל הקודש פנימה, לא יכול היה לפצות את פיו. רק הספיק לומר "למה הגיע לי ככה?" ומיד פרץ בבכי חסר מעצורים שטלטל את כל גופו. נשא אליו הצדיק עיניים רכות ומנחמות ואמר: "כאשר באו אליכם בעלי החוב והזכירו אתכם על דבר החוב, עניתם כי לא ידאגו, ובסוף השנה תשלמו לכולם את כספם. אך שכחת כי ה' הוא מנהיג את העולם, והוא זן ומפרנס לכולם, והיה עליך לומר כי בעזרתו יתברך תחזיר את חובך". משמים גלגלו את סדר העניינים, כדי שתדע כי אף פעם לא ייתכן שייעשה דבר בלי עזרתו יתברך ויתעלה. ועל כן חובה תמיד לומר "אם ירצה השם" "בעזרת השם יתברך" ואזי הוא ישלח את עזרתו וישועתו".
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
סימון יוסף ג'אנאשוילי – לוד
