פרשת צו
אהרון ובניו נצטוו ציווי תמוה (ויקרא ח-לה) "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת ה' ולא תמותו" והרי אדם הוא רק אדם מטבעו הוא צריך גם לאכול וגם לישון וכו'.. היעלה על הדעת שאהרון ובניו ישבו שבעת ימים לילה ויום פתח אוהל מועד לא יתכן הדבר! והמשכו של הפסוק "ושמרתם את משמרת ה'" פירוש הדבר כל עוד יש לכם עבודת קודש ועומדים אתם על משמרתכם מחויבים אתם במשמרת, אבל כמובן כשתסיימו את העבודה רשאים אתם ללכת לביתכם, וזה פירושו של הרמב"ן.
עניין הפירוש של יצאו מתוך האוהל יומם ולילה בשעת העבודה היא מצווה הנוהגת לדורות שלא יניח כהן עבודה ויצא ועונשה חייב מיתה, וזה שנא' בפס' (ויקרא כא-יב) "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלוקיו" אימתי היציאה מחללת רק בשעת העבודה. הרי הכוונת הפסוק שמדובר בכהנים בלבד, זה יכול היות מעשי כמו חייל העומד על משמרתו בזמן מסדר המלך כולם מתוחים ודרוכים ולפתע אחד מהם יוצא מן השורות לשוחח עם חברו ולסדר עיניניו האישים ודאי שהוא ייענש בחומרת הדין, ותורתנו הרי נצחית מכוונת לכל אדם ואדם, וכן לדורנו אנו, אף על פי שאין כהן ומקדש שחרבו בעוונותינו הרבים, אבל נשאר לנו בתי כנסיות שזה בית מקדש מעט (מגילה כט:) והתפילות במקום קורבנות.
כתב בעל הטורים באור החיים (סימן צח) התפילה היא במקום קורבן שנא' ונשלמה פרים שפתינו לפיכך צריך להיזהר שתהיה דוגמת הקורבן
א- בכוונה
ב- שלא יערב במחשבה אחרת שהרי מחשבה פוסלת בקודשים וצריכה להיות מעומד כדוגמת עבודת הקורבנות שנא' לעמוד לשרת, ובהשוואת הרגליים שרגליהם צריכים להיות ישרים כמלאכי השרת, וקביעת מקום לתפילה שכל קרבן היה לו מקום שלו, ושלא יחוץ דבר בינו ובן הקיר ולא בינו ובקרקע שחציצה פוסלת ובוודאי שיהיו מלבושיו נאים ומתוקנים כדוגמת בגדי הכהונה, ואחר שיעשה כדוגמת הקורבן וודאי שתפילתנו תעלה לריח לניחוח לה'.
ועתה נחרד הלב לראות אנשים המתפללים בתפילתם שלכאורה היו אמורים להיות ככוהנים והנה בורחים הם מהתפילה בטרם עת חופזים ונוטשים את בית המקדש מעט שעל זה נאמר מן המקדש לא יצא ולא יחלל את בית אלוקיו ויותר גרוע מזה ראו עינינו שמשוחחים בתפילה שיחות בטלות, משיחים את דעתם מרוממות התפילה ואיך יקבל ה' את תפילתנו.
ובעניין כח התפילה ראיתי הסבר יפה, אם היו מספרים לנו שאדם נפל מסיפון אוניה בלב ים ואיש לא הבחין בנפילתו והנה הבחין לחרדתו בכרישים מקיפים אותו, עוד הוא חותר וליבו מפרפר והנה קמה לה סערה עזה, נשאל את עצמנו כמה זמן יכול אדם לשרוד במצב כזה, אם יגידו לנו יומיים הרי זה פלא בעינינו ואם יגיד לך אדם שבוע או שנה הרי כמשוגע יהיה בעינינו, והנה קמה לה מדינת היהודים שיש לה כבר למעלה מ- 70 שנה שהיא כסיכה בלב ים ומאות מיליוני ערבים צמאי דם שמצפים לכל רגע איך לטורפה חי עושה כל מיני טעויות ומינוסים, כלכלה גרועה חקלאות גוועת ממצוקת מים, פערי החברה, פלגנות פנימית ועדיין אנו עדיין צפים על המים, האם זה לא נס גלוי, ובוודאי שהכל בזכות תפילותם של אבות ואותם צדיקים במהלך הדורות.
יהי רצון של אחד יכיר בחסדי הבורא ונודה לבוראינו בתפילתנו ויחיש גאולתינו.
לע"נ דוד בן רפאל ואסתר טטרואשוילי
חכם שלום טטרואשוילי הי"ו מאשדוד
