פרשת בא
בפרשתנו התורה מצווה: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". על בסיס הציווי הזה נכתב בהגדה של פסח: "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח". שואלים מפרשי ההגדה: הלוא כבר נמנו החייבים בסיפור יציאת מצרים – "אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים" – ומה פשר התוספת "וכל המרבה… הרי זה משובח"? אלא שבתוספת זו ההגדה מבקשת לרבות גם את מי שלא היו משועבדים לעבודת הפרך במצרים, ולקבוע שגם עליהם מוטלת החובה לספר ביציאת מצרים. מי הם אלה שעול השעבוד לא חל עליהם? – הכוהנים והלוויים (כפי שחז"ל מתארים שבני לוי היו פטורים משעבוד מצרים) ובני הגרים.
לכן בהמשך לכך מובא בהגדה הסיפור: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן-עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני-ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה". כל השמות שהוזכרו הם צאצאי מי שעול שעבוד מצרים לא חל עליהם: כשמוזכר רבי אליעזר סתם, הרי הוא רבי אליעזר בן-הורקנוס. עליו נאמר (במדבר רבה יט,ז): "בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה: 'ר' אליעזר אומר, עגלה בת שנתה ופרה בת שתיים'. אמר לפניו… יהי רצון שיהא מחלציי. אמר לו: חייך, שהוא מחלציך'". הרי שרבי אליעזר היה משבט לוי.
על רבי יהושע נכתב במפורש (ערכין יא,ב) שהיה מהמשוררים בבית המקדש, ואף קיבל מעשרות (מעשר שני ה,מט), ומכאן שהיה לוי. רבי אלעזר בן-עזריה היה כוהן מיוחס, ולכן נתמנה לנשיא. רבי עקיבא היה בן גרים. נמצא שהסיפור על מושב החכמים בבני-ברק שסיפרו "ביציאת מצרים כל אותו הלילה" מוכיח שגם מי שהיו פטורים מגזירת השעבוד – כוהנים ולוויים וגרים – חייבים לעסוק ביציאת מצרים. בדבר הזה טמונה הוראה לכל אחד מישראל. לאמיתו של דבר, כל בני ישראל הם 'בנים למקום', ומצד המעלה הפנימית הזאת כל יהודי מרומָם ונעלה מעניין הגלות, ואין ל'מצרים' שליטה עליו. האדם עלול לחשוב, שאם כן אין לו צורך לספר ביציאת מצרים, שכן אינו סובל כלל מ'מצרים' בחייו הפרטיים!
על כך משיבים לו: "כל המרבה לספר ביציאת מצרים" – הכול מחויבים לעסוק ביציאת מצרים, גם אם הם עצמם לא היו בה כלל. אף אם הוא עצמו אינו משועבד ל'מצרים', עליו לחפש יהודי שני שמשועבד ל'מצרים' ולגאול אותו. זאת מפני ש"כל ישראל ערֵבים זה בזה", וכפי הפירוש 'ערֵבים' מלשון 'מעורבים'. כל בני ישראל מעורבבים זה בזה. לכן גם מי שהוא עצמו אינו כפוף לגלות מצרים צריך לספר ביציאת מצרים, כדי שגם היהודי השני, שהוא 'מעורב' בו, ייגאל, ואז גם הוא ישיג את החירות האמיתית. (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
