הרב בן ציון בטאשוילי בדברי תורה לפרשת 'ראה'

הרב בן ציון בטאשוילי בדברי תורה לפרשת 'ראה'

פרשת 'ראה'

 

השבת שבת מברכים אלול חודש הרחמים והסליחות, כשאנו מברכים את החודש אנו בעצם ממשיכים כוח בחודש הבעל"ט כבר עכשיו ז"א אנו מקבלים את הכוחות כבר משבת זו וכבר טועמים את חודש אלול. מובא בספרים הקדושים שאלול זה ראשי תיבות של  הענינים המורים על ההכנה לימים הנוראים.

א. "ומל ה' אלוקיך  את לבבך ואת לבב זרעך" המורה על מילת עורלת הלב – תשובה.

ב. "אנה לידו ושמתי לך" שזה הולך על מקלט שידוע שדברי תורה קולטין – תורה.

ג. "אני לדודי ודודי לי" שזה מורה על ההתקשרות ע"י –  תפילה.

ד. "איש לרעהו ומתנות לאביונים" המורה על ­– צדקה.

ה. "אשירה לה' ויאמרו לאמר" שמורה על השירה לעתיד לבוא –גאולה.

 

הר"ת אלו באים לומר לנו שאלו הם הדברים שאדם צריך לשים אל לבו בימים אלו של חודש אלול. אין זה בכדי ובדרך מקרה שפרשתנו חלה בשבת מברכים אלול, יש מכנה משותף בין הפרשה לזמן שבו היא נקראת. אחד הנושאים המודגשים  בפרשתנו היא מצוות הצדקה. יש בפרשה ביטויים בענין הצדקה שלא נמצאים באף פרשה אחרת  כגון:"הענק תעניק".. "פתוח תפתח".."נתון תתן"..  וכו'. . לכאורה לא מובן מדוע יש צורך מיוחד לחזור ולכפול  מלים אלו ומסבירים ע"כ כיוון שהאדם בטבעו לא אוהב להיפטר מכספו ומעדיף להשאירו אצלו כמה שאפשר, והטעם לכך הוא כיוון שכספו של אדם נוגע לו עד עצם נפשו של האדם ולכן אומרים חז"ל "אדם ניכר בכיסו בכוסו ובכעסו" ולפי סדר הדברים המילה "כיסו" היא הראשונה מבין השלושה וזאת כיוון שהיא הכי קשה לביצוע מבין השלושה. אך כיוון שהיא הקשה מביניהם השכר הוא יותר גדול. וכפי שמובא בספר ה'תניא' לרבי שניאור זלמן מליאדי זיע"א הסבר על גודל המעלה בנתינת ממון לצדקה, ומביא שם את הטעם שהרי היהודי יכול היה בכסף זה לקנות מוצרים שהם לצורכי נפשו ומשפחתו כגון מזון ודברים חיוניים, ועכ"ז בחר לא לעשות כן ולתת אותו לצדקה. ז"א שע"י נתינת הצדקה האדם העדיף את חיי נפשו של העני מחייו שלו ומשפחתו באותו רגע לכן אצל הקב"ה זה נחשב לדבר מאוד נעלה עד כדי כך שכתוב :"וילבש צדקה כשריון" שהצדקה מגינה על האדם כשריון שמגן על הלוחם במלחמה. ולכן אומרים: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את  רוע הגזירה"  שהמילה צדקה היא בסוף כי היא הצמודה למלים 'מעבירים את רוע הגזירה'  לומר לנו שעד שאין צדקה עדיין אי אפשר להעביר את רוע הגזירה אע"פ שיש את תשובה ותפילה.

בשם הגר"א מובא על מה שכתוב לנו בפרשה 'לא תקפוץ את ידך..פתוח תפתח את ידך..' שלכאורה מדוע התורה משתמשת בדוגמא של פתיחת וסגירת היד? אלא הכוונה כאן בפסוק שאנו רואים שכשאדם מכופף את אצבעותיו הם כולם נראות שוות בגודלן ולא רואים את השוני ביניהם אך אם נפתח את האצבעות נראה את השוני בגודל שלהם שאחת קטנה ואחת גדולה כך נדרש מהיהודי שלא יקפוץ את ידו ואז יראה שכל העניים שווים אלא שיפתח את ידו ואז יראה שיש עני יותר ויש פחות וכל אחד צריך יחס בפ"ע.

 

על הקשר שבין מצוות הצדקה לימי הסליחות(שמתחילים בימים אלו) אומר הרבי מליובאוויטש זיע"א,  אנו אומרים בסליחות:"לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" והכוונה כאן שהרי אנו נמצאים במצב של 'בושת פנים' כיוון שלא הגענו למצב הרצוי במשך השנה לכן מבקשים אנו מהקב"ה שישפיע עלינו מאורו לא כי מגיע לנו אלא בתור צדקה לעניים שהם בעצם אנחנו וזה ג"כ מה שמופיע בסליחות:"אבוא כעני שואל על פתח" שאנו כעניים שעומדים בפתח ומבקשים מהקב"ה 'צדקה' שזה כתיבה וחתימה טובה ולשנה טובה ניכתב וניחתם, ונזכה לביאת גוא"צ בב"א.

 

ר' בן ציון באטשוילי הי"ו קרית מלאכי.

 

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*