פרשת 'שמות
"ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה"
רשי מפרש "אמתה" בשני אופנים א) שפחתה לפי הפשט. ב) ידה לפי הדרש, כמובא במסכת סוטה (יב:). ומוסיף רש"י בשם חז"ל ונשתרבבה אמתה – התארכה ידה של בת פרעה אמות הרבה. שואל על כך הצדיק רבי יצחק מוורקה הרי בת פרעה לא ידעה שיארע לה נס מיוחד וידה המושטת תתארך בכמה וכמה אמות היאך בכל זאת הושיטה ידה, הרי אי אפשר להגיע אל משה הקטן בתיבה על פי הטבע?
אלא אומר הצדיק מוורקה ממעשה של בת פרעה אפשר ללמוד מוסר השכל שכוחו יפה בכל מקום ובכל זמן: כשמגעת קריאת עזרה לאוזנו של אדם אל לו לעמוד באפס מעשה ולהרהר אם כדאי וראוי המאמץ מצידו ובל ישקול אם היחלצותו לעזרה היא בהישג יד ותעלה יפה. ראשית דבר ולפני הכל עליו לעשות את שלו להושיט יד עוזרת ותומכת לזולת הנתון בצרה. ואם האדם יעשה את שלו בלב שלם ובכונה טהורה יזכה לכך שהשם יהיה בעזרו ויסיע בידו להשיג גדולות ונצורות מעבר לטבע.
"ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען"
כותב כאן "בצרור המור" זוהי הפעם השלישית שמשה מסכן את עצמו כדי להציל עשוק מידי עושקו. לפני כן הציל אחד מאחיו מהמצרי, אחר כך אחד מאחיו מאח אחר ובפעם הזאת הציל שלא מבני עמו. ושלוש פעמים יש כאן חזקה ובזה הראה משה רבינו שהוא ראוי להנהיג את ישראל.
התורה מספרת לנו שלושה סיפורים הממחישים את כונתו של משה כלוחם ללא חת וללא פשרות למען הצדק. במקרה הראשון עם המצרי המתעמר באחד מאחיו ושמא יבוא מישהו ויטען שהתערבותו של משה באה משום שהמכה היה גוי שמכה יהודי. לכן בסיפור השני רואים שהוא מתערב בריב של שני יהודים לעמוד לימין הצדק, ושמא יבוא מישהו ויטען שמאבקו של משה לצדק רק לנעשה בקרב בני ישראל, משום כך מובא סיפור השלישי שמציל את בנות יתרו הנוכריות מידי הרועים הנוכרים, ללמדך שבכל מקום וכל מצב עומד משה לימין הצדק במסירות נפש ולא עושה חשבונות אם הצליח או לא, הוא עושה את שלו והשם מצליח בידו בדיוק אותו ענין שלמדנו מקודם מבת פרעה.
"במה נתייחד משה משאר גדולי ישראל"
שאלו תלמידיו את החתם סופר על שום מה מקדימים לכל חכם וגדול בישראל את התואר "הרב" לפני הזכרת שם האיש ואילו אצל משה רבם של כל ישראל בא התואר "רבינו" אחרי הזכרת שמו?
דבר זה נראה בעיני פשוט וצודק השיב להם החתם סופר משה רבינו היה גדול ומורם מכל אדם לפני שנתנה תורה ולכן מקדימים אנו את שמו לתארו, ואילו רבנים וגדולי ישראל שבכל דור ודור נתעלו למעמדם רק בזכות התורה ולכן מקדימים תארם לשמם.
"לא איש דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי"
נשאלת השאלה: מדוע בחר השם במשה שהיה כבד פה וכבד לשון להיות מנהיג ישראל, הרי מנהיג צריך לדבר לפני ראשי עמים ומדינות והיה ראוי יותר לבחור במי שיודע לדבר יפה ורהוט בדבורו. אומנם הוא אמר 'לא איש דברים אנכי' אבל ראינו שהוא איש מעשים במסירות נפש. דווקא בשל היותו כבד פה וכבד לשון עשתה אותו ראוי. שאילו היה משה מוכשר ומלהיב המשפיע על שומעיו בכח דיבורו היה כאן פיתחון פה לכופרים שהתורה לא ניתנה חלילה מן השמים אלא משה בכח דיבורו ובקסם לשונו הוא השפיע על בני ישראל לומר נעשה ונשמע, אך כיון שידוע לכל שמשה היה כבד פה וכבד לשון ובכל זאת הסכימו בני ישראל בלב שלם לקבל ממנו את התורה מוכח ששכינה דברה מתוך גרונו והיה שליחו הנאמן של השם.
"ותראהו את הילד והנה נער בכה"
המגיד ממזריץ היה אומר שלושה דברים צריך ללמוד מהילד. הוא תמיד שמח. לעולם אינו יושב בטל. וכשרוצה משהו פורץ בבכי עד שמשיגו.
גם אנחנו הרי ילדים של השם וצריכים אנו לפרוץ בבכי ולבקש את הגאולה השלימה מיד אמן.
לעילוי נשמת אימי מורתי דינה (נינה) בת גבריאל הנולדה מן רחל אשת בנימין יום ההזכרה כ"ה טבת ת.נ.צ.ב.ה.
הרב משיח מיכאלי הי"ו מקרית מלאכי
