פרשת 'ויצא'
"ויקרא את שם המקום ההוא בית א-ל" (כח,י ט)
הגמרא במסכת פסחים (דף פח עמוד א) אומרת: "ואמר רבי אליעזר: "מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר השם אל בית אלוקי יעקב" (ישעיה ב,ג)- אלוקי יעקב, ולא אלוקי אברהם ויצחק? אלא, לא כאברהם שכתוב בו הר,שנאמר (כב,יד): "אשר יאמר היום בהר השם יראה": ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר (כד,סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה": אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר: "ויקרא את שם המקום ההוא בית א-ל".
המפרשים על ה"עין יעקב" וב"בין יהוידע" הסבירו ששלושת הכינויים-הר, שדה ובית-מתייחסים לשלושת בתי מקדש: אברהם קראו "הר" – כנגד בית המקדש הראשון, והדמיון להר בא להורות לנו שהשכינה היתה שומרת על עם ישראל בביהמ"ק הראשון כמו שומר הנמצא בראש ההר אשר שמירתו היא עראית. יצחק קראו "שדה"- כנגד ביהמ"ק השני, והדמיון לשדה מורה על שמירה פחותה ע"י השכינה כיון שבית שני חסר היה כמה דברים אשר היו בבית ראשון. ויעקב קראו "בית" – כנגד ביהמ"ק השלישי, והדמיון לבית מורא על שמירה מעולה שתהיה לעמ"י לעתיד לבא כמו הבית שהוא המקום השמור ביותר.
יש להסביר ששלושת האבות הקדושים הכשירו לנו שלוש דרכים שונות בעבודת התפילה.
אברהם אבינו – ראש המאמינים. הוא הלך ממקום למקום ופירסם את שם אלוקותו. "ויקרא בשם ה א-ל עולם" (כא,לג). הוא יתאמץ ביותר כדי לפרסם שהשם אחד ושמו אחד. א"א מלמד את בניו שהתפילה היא "הר", שצריך לעלות ולטפס עליו כדי לעבוד את השם "ולעבדו בכל לבבכם" (דברים יא,יג) – איזוהי עבודה שבלב? זוהי תפילה (עיין תענית ב,ע"א).
יצחק אבינו שנעקד על גבי המזבח הוא עמוד העבודה. יצחק קרא לעבודת התפילה: "שדה". התנאים בשדה קשים:גשמים יורדים שם, השמש יוקדת.
מלמד יצחק גם בתנאים כאלו יש לעבוד את השם בשלמות. כדרך שאמרו בעלי הרמז על הפסוק (תהילים נה,טו) "בבית האלוקים נהלך ברגש"- ראשי תיבות "ברגש": ברד, רוח, גשם, שמש.
בא יעקב אבינו וקרא לעבודת התפילה "בית". אמר יעקב: לי יש שנים עשר ילדים קטנים ורכים, הם אינם מסוגלים לעלות ולטפס להר. מקום התפילה המתאים לי הוא בית, וכלשון רש"י: "מקום מיושב".
לימד יעקב: בית הכנסת הוא ביתו של האדם. האדם שמח ליכנס לביתו, מרגיש בו בנוח. כך צריכה להיות גם תפילתו. "אל תעש תפילתך קבע" (אבות ב,יח)-כלומר אל יתפלל האדם באופן שהתפילה כפויה עליו, שהוא מרגיש אותה כמעמסה, אלא בשמחה גדולה כאדם הנכנס לביתו שש ושמח.
אכן לא קרא יעקב אבינו למקום התפילה "בית" אלא לאחר שאברהם אבינו קראו "הר" ויצחק אבינו קראו "שדה". ראשית יש לטפס על הר ולמסור נפש על העבודה. רק אחרי הכשרת הלבבות, יכולים בניהם להגיע להכרה הנפלאה ש"אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים" (כ"ח,יז).
כאשר אנו עומדים להתפלל, עלינו לעשות זאת בהכנעה ובענוה, להתאמץ בתפילתינו, ועם זה לשמוח בעבודת ה' בכללותה. את היסודות הללו למדנו מאבותינו הקדושים, אשר יסדו לנו את התפילה וקראוה הר, שדה ובית ועל המעלה האחרונה, שחידש יעקב אבינו, אמר דוד המלך ע"ה (תהילים קכב,א): "שמחתי באמרים לי בית השם נלך".
ר' דניאל מיכאלי הי"ו מבלגיה
