פרשת 'שופטים'
מובא במדרש רבא: אמר רבי לוי, משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו בנים הרבה, והיה אוהב את הקטן יותר מכולם, והיה לו פרדס אחד שהיה אוהבו יותר מכל מה שהיה לו. אמר המלך נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו מכל מה שיש לי, לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני. כך אמר הקב"ה: מכל האומות שבראתי, איני אוהב אלא ישראל, ומכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין, אמר הקב"ה: נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב. ועוד אמר הקב"ה לישראל" בני, חייכם, בזכות שאתם משמרים את הדין, אני מתגבה ומתרומם, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט (ישעיה ה) ועל ידי שאתם מגביהים אותי בדין, אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם. מניין? שנאמר "והאל הקדוש נקדש בצדקה".
אמר רבי אחא: בא וראה שש מעלות היו לכיסא של שלמה המך, ובפרשה זו כתובים ששב דברים בלא תעשה. ואלו הם "לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שוחד, לא תטע לך אשרה, ולא תקים לך מצבה, ולא תזבח לה' אלוקיך שור ושה אשר יהיה בו מום" הרי ששה לאווין. והיה הכרוז עומד לפני כסאו של שלמה. כיוון שהיה המלך עולה מעלה ראשונה היה מכריז "לא תטה משפט", במעלה שניה היה מכריז "לא תכחר פנים " בשלישית היה מכריז "לא תקח שוחד" ברביעית "לא תטע לך אשרה לה' אלקיךוכו'".
בסוף הפרשה הקודמת אומרת לנו התורה "איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך" ומיד וסמוך לו מתחילה פרשתינו "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" וכו',וכתב על זה רבי יוסף חיים מבגדד בספרו אדרת אליהו, "יובן דידוע כי הקדוש ברוך הוא שונא גזל בעולה (סוכה ל ע"א), ואם כן אם אדם עושה עושר ולא במשפט ונותן ממנו צדקה אין חפץ בה ה' יתברך, והנה ידוע כי לא עם הארץ חסיד ויש כמה דברים שיש בהם גזל גמור והאדם אינו חושש להם מחסרון ודעה, ואומנם איזהו חכם הלומד מכל אדם שאם יש בעיר שופטים ודיינים היודעים לתת הוראה לישראל, אזי אפשר האדם ליזהר על ידי שישאל את פי הדיין תמיד על כל דבר ודבר והוא יורנו הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה. גם על ידי שיש שופטים ושוטרים ודנים את העם אם כן ישמע מהם הלכה למעשה תמיד, ואזי כשיזדמן אותו דבר לידו יוכל ליזהר בו וידע האסור והמותר, גם ממילא יהיה לו לב מבין לפחות שיסתפק בענייניו ויבוא וישאל איך הדין נוטה ויעשה כמשפט. וזה שנאמר איש כמתנת ידו וגו'. ואומנם הוא בתנאי ש"שופטים ושוטרים תתן לך וגו', כדי שעל ידם תהיה ניצול וניזהר מן הגזל".
וכן בגמרא (יומא פ"ו ע"א) "ואהבת את ה' אלקיך" דרשו חז"ל, שיהיה שם שמים מתאהב על ידך, קורא ושונה ומשאו ומתנו באמונה. וכן בגמרא במסכת שבת (ל"א ע"א) מובא, שהשאלה הראשונה ששואלים את האדם בבית דין של מעלה היא, אם נשא ונתן באמונה.
וכן איתא במכילתא בפרשת בשלח "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך, והישר בעניו תעשה, והאזנת למצוותיו, ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך". אומרים חז"ל "והישר בעניו תעשה" – זה משא ומתן, מלמד שכל מי שנושא ונותן באמונה רוח הבריאות נוחה הימנו, ומעלין עליו כאילו קיים את כל התורה כולה.
וכן דרש רבי שמעון בר רבי (מכות כ"ג ע"ב) "רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש" ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו, הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מחמדתן ומתאווה להם, הפורש מהן על אחת כמה וכמה, שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. וכבר אמרו חז"ל, שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא בעוון הגזל, שנאמר : כי מלאה הארץ חמס מפניהם הנני משחיתם את הארץ, שכן סאה מלאה של עוונות גזל מקטרג בראש.
וידוע המעשה בשנת בצורת כבדה שהייתה בירושלים ועמד ראש המקובלים הגאון הקדוש רבי שאול דו'ויק הכהן זיע"א, והכריז על יום צום ותפילה בכותל המערבי,והוציאו תיבה לרחובה של עיר, וזעקו ובכו לאל נורא עלילה, שירחם על בריותיו אדם ובהמה תושיע ה' והכל סגור ומסוגר, כוונות ותקיעות, שופרות וחצוצרות, אך השמים כנחושה. הלך הרב בסוף היום לביתו שבור ורצוץ בשל מי הסער הגדול הזה, והנה בחלומו הוא רואה שיש אדם פשוט בירושלים, חנווני שאינו יודע צורת אות, אך אם הוא יתפלל עבור הגשם ישמעו לקולו בשמים. למחרת הכריז הרב על בטול מלאכה ויום תפילה נוסף,וכולם נהרו לכוון הכותל המערבי, וכשהגיע זמן התפילה שלח הרב לקרוא לחנווני שיבא לפניו, והחנווני, כשמוע ההזמנה נבהל שמא יבזהו הרב ברבים שבעוונותיו נגזרה הגזרה, אך הרב עמד קבל עם ועדה, והודיע, שכל הצלחת התפילות תלויה בו אם יתפלל לפני העמוד, התחנן החנווני לפני הרב והתנצל שאינו יודע לקרוא, אך כאשר התעקש הרב, בקש החנווני שהות של מחצית השעה, ורץ לחנותו וחזר עם המשקולות בידו. הניחן על התיבה, הרים את ראשו לשמים ואמר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שמעולם לא גזלתי או עוולתי במשפט, אנא למען תורתך, שהיא תורת אמת, ולמען המשקולות הללו, כפר לעמך ישראל ורחם עליהם, והורד להם גשמי ברכה ונדבה, והנה בטרם כילה לדבר, והשמים נתקדרו בעבים ומטר עז נתך ארצה, עד שלא היה מקום לאנשים לברוח מפני הגשם, ויתקדש שמו יתברך בראות כולם את גודל חשיבות הצדק והיושר במסחר.
ויהי רצון שנשמור את עצמנו מלחטוא בממונו, ושיהיה לכולם כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות. שבת שלום ומבורך.
הרב יוסף יצחק מירילאשוילי הי"ו מחולון
