פרשת כי תשא
פרשת השבוע עוסקת בתקלה אולי הקשה ביותר שהייתה בעם ישראל לאורך כל הדורות – "חטא העגל".
בקושי חלפו שלושה חודשים מאז שיצאו עם ישראל ממצרים, בסך הכול 40 יום עברו מאז ההתגלות הגדולה של הקב"ה לעם ישראל במתן תורה בקולות וברקים, והנה הם הוללים במחולות מסביב לעגל זהב מעשה ידי אדם.
תגובת הקב"ה הייתה כמובן חריפה, הוא אומר למשה רבינו "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." (שמות לב, ז) הקב"ה מדגיש כמה מהר עם ישראל הפנו לו עורף "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה;", פשע כזה בכל עת וזמן הוא בלתי נסלח על אחת כמה וכמה כעת, לא זו בלבד אלא שיש כאן כפיות טובה כלפי מי שבאמת הוציא אותם ממצרים, עם ישראל מפיצים "פייק ניוז" ומנסים לשכתב את ההיסטוריה ואומרים "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ח).
אלוקים כל כך פגוע ובצדק, כל כך מהר שכחתם אותי? את מי שבאמת הוציא אתכם מארץ מצרים?
הפלא העצום הוא שמשה רבינו משתמש באותה הטענה אבל לטובת עם ישראל, "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו; וַיֹּאמֶר, לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות לב, יא),
מדוע משה מזכיר את העובדה שעם ישראל יצאו ממצרים? האם הקב"ה לא יודע זאת? הרי זה מזכיר את טענתו של הקב"ה נגד עם ישראל ששכחו מי באמת הוציא אותם מארץ מצרים?
המדרש מבאר את הדברים כך: "אלא אמר משה: ריבון העולם, מהיכן הוצאת אותם? לא מארץ מצרים, ממקום עובדי טלאים?"
משל לאבא שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של נשים לא צנועות, מה יעשה הבן ולא יחטא?
"המבוי עשה שלו והאוּמָנות עשתה שלה והנער כבחור עשה שלו – יצא לתרבות רעה", בא אביו ותפסו, התחיל האב צועק ואומר: הורגך אני!
היה שם אוהבו, אמר לו: אתה איבדת את הנער ואתה צועק כנגדו?
הִנַחְתָּ כל האומנויות ולא לִמַּדְתּוֹ אלא בַּשָׂם, והנחת כל המְבואות ולא פתחת לו חנות אלא בשוק של נשים לא צנועות!
כך אמר משה: ריבון העולם, הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים שהם כולם עובדי טלאים, ולמדו מהם בניך ואף הם עשו העגל. לפיכך אמר: "אשר הוצאת מארץ מצרים" – דע מהיכן הוצאת אותם.
יש מצב שבו שני אנשים רואים את אותו הדבר אך כל אחד רואה דבר שונה לגמרי, השאלה היא מה אתה בוחר לראות, משה רבינו אומר לקדוש ברוך הוא גם אני יודע שבני ישראל יצאו ממצרים אבל אני רואה בזה דווקא לימוד זכות ולא קטרוג על עם ישראל.
כך גם היה כאשר יוסף ניגש ליעקב אבינו כדי לקבל את הברכות לשני בניו מנשה ואפרים, המדרש מתאר את מה שראה יעקב אבינו ברוח הקודש, "וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה" (בראשית מח ח) וכי לא היה מכירם? והרי כתיב: "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי"! אלא צפה יעקב וראה ירבעם הרשע יוצא מזרעו של אפרים, ובידו שני עגלי זהב וצועק ואומר: אלה אלהיך ישראל, לפיכך אמר: מי אלה?
אמר לו יוסף: בני הם אשר נתן לי אלהים בזה – בכתובה ובקידושין.
אמר לו יעקב אבינו: יודע אני שבניך הם בקדושה ובטהרה, אלא על אלה (ירבעם ואחאב) שראיתי אני מתבהל. באותה שעה השליך יוסף עטרה שלו .. ונפל לפניו … אמר לו: החטא שעתידין בני לעשות אתה רואה, והשירה שעתידין לומר על הים אין אתה רואה! כיון ששמע יעקב כן, אמר לו: קחם נא אלי ואברכם.
פירוש הכלי יקר מבאר שיוסף השיב ליעקב אבינו ואמר, למרות שירבעם ואחאב ייצאו מבני אבל הם בכל זאת ראויים לברכה לפי שנתן לי אותם אלוקים "בזה" פה במצרים ואימא שלהם מצרית בת פוטיפרע כהן און דהיינו כהן לעבודה זרה …
ועל פי זה הוא גם מסביר למה ברך ה' את יצחק? והלא יצאו ממנו עשיו ויעקב … אלא ודאי שאין הקב"ה חושש אל זרע המקולקל וברכו בעבור הזרע הקדוש הראוי לברכה. כך תברכם גם אתה שהרי מצידי ראויים הם לברכה כי.. כולם זרע ברך ה'.
האם נוכל לקחת את דברי המדרשים הנ"ל ואת פירוש כלי יקר לברכת הבנים בכל ליל שבת? האם נוכל להכיל את כל בנינו ובנותינו שהם "בזה", כמות שהם: "מה שהם – בני הם, ומי הוא אשר ידע מי הוא "מקולקל" ומי הוא "קדוש"?
אשר נתן לי אלוקים "בזה" ראשי תיבות – "כי כולם זרע ברך ה'".
הרב אבישי בטאשוילי הי"ו מראשון לציון
לעילוי נשמת מו"ח הרב חכם שמואל בן דוד ורחל ע"ה צדק שניאורסון
מרת רחל ראיה בת חכם אבישי ואסתר ע"ה צדק שניאורסון
השליחה מרת יוכבד בת חכם שמואל ורחל ראיה ע"ה חן
