שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'חקת'

שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'חקת'

פרשת חקת

כאשר הקב"ה מצווה את משה רבנו על מצוות פרה אדומה הוא אומר "וייקחו אליך פרה אדומה". מפרש רש"י: "לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר". מדוע הפרה נקראת על שמו של משה, והרי עשיית הפרות הייתה על-ידי הכוהנים, וגם הפרה הראשונה נעשתה על-ידי אלעזר הכוהן? ההסבר הוא שמצוות פרה אדומה נושאת בתוכה יסוד מרכזי בעבודת ה', והוא מוענק לבני ישראל בכוחו של משה רבנו.
המאפיין הבולט של מצוות פרה אדומה הוא היותה למעלה מכל השגה שכלית. קיומה מבוסס כולו על קבלת עול, על ציות מוחלט לרצון ה'. זה יסוד מרכזי גם בקיום שאר המצוות. גם את המצוות שיש בהן טעם והיגיון עלינו לקיים מתוך קבלת עול והתבטלות מוחלטת לרצון ה', כמו במצוות פרה אדומה. גם המצוות שיש עליהן טעם הן בבסיסן מצוות אלוקיות, שלמעלה משכל אנוש. הקב"ה רוצה שנקיים מצוות אלה גם מתוך הבנה והכרה, ולכן גילה לנו את טעמיהן; אבל גם אז הן נשארות מצוות ה', רצון עליון, שלמעלה מן האדם, ועלינו לקיימן במסירות נפש ובקבלת עול מלכות שמים.
מסירות נפש היא ביטוי של התבטלות פנימית, וזה דבר שאדם מטבעו מתקשה לקבל. אדם מבקש להבין את פשר הציוויים שמצווים אותו ולהזדהות עמם בהכרתו הפנימית. וכאן דורשים ממנו לכבוש את השאיפה הבסיסית הזאת, ולהתמסר לקב"ה באורח מוחלט. איך האדם מסוגל להשיג מסירות נפש זו? מקור הכוח לכך הוא משה רבנו, שהיה סמל של התבטלות מלאה לקב"ה, וכפי שאמר: "ונחנו מה?". לכן אמר לו הקב"ה "וייקחו אליך", כי אמנם עשיית הפרה בפועל הייתה על-ידי אלעזר הכוהן, אבל הכוח להשריש בבני ישראל את ההתבטלות ומסירות הנפש בא ממשה.
אבל כאן מתבקשת שאלה גדולה: אמנם לגבינו פרה אדומה היא סמל למצווה שאין עליה שום הסבר הגיוני, אבל הלוא משה רבנו זכה לרדת לטעמה של מצוות פרה אדומה, כמאמר חז"ל (במדבר רבה, פרשה יט,ו): "אמר לו הקב"ה למשה, לך אני מגלה טעם פרה". אם כן, איך ביכולתו לתת כוח לקיום מצוות מתוך מסירות נפש וקבלת עול, בשעה שהוא עצמו הבין את טעם המצווה? התשובה היא, שמשה רבנו היה רועה נאמן של בני ישראל, ומצב העם הוא עיקר עניינו. לכן, אף שלו עצמו נתגלה טעם פרה, הרי מאחר שהטעם נשאר כמוס בעבור בני ישראל, נשארה מצווה זו בבחינת 'חוקה' גם לגביו, ולכן היה יכול לתת לבני ישראל כוח לקיים מצוות מתוך קבלת עול והתבטלות מוחלטת לקב"ה. כך היה אצל משה רבנו, וכך הם הדברים אצל רועי ישראל שבכל דור, שהם 'אתפשטותא דמשה' [=התפשטות ממשה], שכל עניינם לדאוג לצורכי עם ישראל, בגשמיות וברוחניות. (ספר המאמרים)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*