פרשת "פינחס"
סמיכות הפרשה "ויהיו המתים במגיפה ארבעה ועשרים אלף, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן".
והוא כי לכאורה יבואו ויאמרו מה טובה גדולה עשה פינחס לישראל, והלא מתו במגיפה עשרים וארבע אלף איש, ואז לא מגיע לפינחס שום שכר. לכן בא הכתוב לומר לשבח ולרומם את פינחס שאילולי הקינאה שקינא היה ח"ו מכלה את כללות ישראל, וכאן רק מתו עשרים וארבע אלף בלבד.
והנה השי"ת עושה נפלאות גדולות לבדו, שאף שנגזרה עליהם גזירה שימותו. אך, מפני שהעת ההיא היה עת רצון שלא כעס הקב"ה, מן השיטים ועד הגלגל כדאיתא בסנהדרין [קה:] לכן חס הקב"ה וריחם עליהם, ורק אלה שהיו צריכם למות במיתה טבעית נכללו במתי המגיפה והשלימו את המספר. וזה שאמר הכתוב "ויהיו המתים במגיפה" כל המתים כדרך כל הארץ שהגיעה קיצם ועתם למות במגיפה, בחשבון המגיפה באו ונכללו כולם.
וההיפך מזה עשה ה' במצרים שהרג את בכוריהם ומבכורי בנ"י לא מת אחד, וגם אלו שהיו צריכים למות בדרך הטבע בזמנם לא מתו. וזהו שאמר "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף" כי הלא יקשה הרי נאמר "ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני ולא שרף" וכו' ואיך אמר כאן המשחית ומאי בעי התם.
אלא הכוונה שבאמת מכת בכורות היתה ע"י הקב"ה בעצמו ומה שאמר המשחית היינו שהגיע זמנו למות ע"י המשחית שהוא מלאך המות. מ"מ גם אותו לא יתן לבא אל בתיכם לנגוף באותה שעה כדי שלא ליתן פתחון פה למצרים לומר דגם על בנ"י עברה הגזירה.
וידוע שאין הנחש ממית אלא החטא ממית, ומה שלא הועילו קללתו של בלעם הרשע , שכן הפך ה' את הקללה לברכה, וזהו גם שנתן ה' בלב בלעם לברכם דוקא אף שלא יועילו קללותיו, והוא משום שלא יאמרו שאלו עשרים וארבעה אלף מתו מקללותיו של בלעם הרשע ולא מן החטאים שנעשו, ואם לא היו חוטאים מיד היו כל הברכות מתקיימין.
ואומר הכתוב: "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" לפי שהיו השבטים מבזין אותו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז, והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. [רש"י]
והנה השבטים טענו שעשה זאת מחמת כעס ואכזריות כיון שהיה מבני יתרו, ולכן בא הכתוב וייחסו לאהרן שהוא אוהב שלום ורודף שלום, ולא עשה זאת מתוך כעס ואכזריות אלא לשם שמים וכמו שמצינו בגמ' [יומא עא.] ת"ר מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש והיו כולם הולכים אחריו, כיון שראו את שמעיה ואבטליון עזבו כולם את הכהן והלכו אחריהם. ואמר להם הכהן ייתון בני עממין לשלם? אמרו לו יתון בני עממין לשלם דעבדין עובדא באהרן, ולא ייתו בן אהרן לשלם דלא עבדו עובדא דאהרן. ומכאן מי שעושה מעשה אהרן ראוי לברכתו של אהרן, ובדין הוא פינחס שיטול שכר, "וזהו הנני נותן לו את בריתי שלום" שלים כתוב שזכה פינחס והעמיד כהנים בבית ראשון ו- 300 בבית שני.
ואף שאמרו ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ פינחס הוא אליהו וחי לעולם קיבל שכרו בעוה"ז.
ועוד כתב החיד"א בשם המהרש"א: כשרבים עושים מצוה יש לה
ם שכר בעוה"ז וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, וכל אלו שהציל זכותם תלוי בו, ולכן הנה שכרו אתו גם בעוה"ב ופעולתו לפניו בעוה"ז, ובזכות שני הדברים שעשה:
א. "השיב את חמתי" והיינו שלא כיליתי את בנ"י, כי הנה בתיבות מחצית אות אמצעית היא צ' ואותיות חי סמוכות לה, ופינחס השיב את ה"חי" והרחיק את ה"מת".
ב. "בקנאו את קינאתי בתוכם" שהציל אותם מן הזנות, ולכן זכה לשני הדברים 1.לברית כהונת עולם. 2. לברית שלום, והיינו כנגד הכפרה על בנ"י זכה לברית כהונת עולם שלעולם יהיה מכפר על בני ישראל בכהונתו.
וכנגד שמסר נפשו למות הובטח לו ברית השלום שלא ימות כלל וחי לעולם, ופינחס הוא אליהו משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלוהיך, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ואינו בא לעולם אלא כדי לעשות שלום, ופינחס תחילתו שלום וסופו שלום. וה' יברך את עמו בשלום אכי"ר.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד.
