פרשת ויגש
"כי עבדך ערב את הנער" – "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו"
זהו יוסף ויהודה, 2 מלכים, נועדו "עברו", "עברו" ל'כעס. יחדיו. טען יהודה ליוסף "כי עבדך ערב את הנער".
מה היתה מחלוקתם? היתה לפני כ – 500 שנה מח' דומה בין 2 פו' גדולים בצפת תבות"כ . האלשי"ך הק' והמהרשד"ם זצ"ל. האלשי"ך הק' מפורסם בפירושו על התורה, שעליה אמר האריז"ל דהוא א' מ – ע' פירושים לתורה, שניתנו בהר סיני. פעם היה אדם שאהב מאוד ללמוד בספר זה, ויו"א לא עלינו, פרצה דליקה בשכונתו , כל הבתים נשרפו, למעט ביתו של אותו אדם ומדוע? התגלה אליו האלשי"ך הק' וסיפר לו, שזה בזכות שלמד בספרו הק' . ומי הוא המהרשד"ם, היה מפורסם בדורו של מרן ר' יוסף קארו היה א' מרבותיו. פ"א היו 2 סוחרים שסיכמו ביניהם על העברת סחורה ממקום למקום דרך הים. הלך הסוחר שאמור להעביר את הסחורה למנהל חברת הספנות וסיכם עמו על עסקת העברת הסחורה, הם חתמו ג"כ שאם יארע דבר מה בדרך, סערה וכל דבר אחר, הוא מתחייב לשלם לו על מלוא שווי סחורתו. לא עלינו, השתלטו על האוניה שודדים וזרקו המלחים לים ולקחו האוניה למקום אחר, ונעלמו. בא אותו סוחר ותבע את המנהל לדין תורה, דהרי חתם על השטר דכל אונסא חייב. טען כנגדו המנהל דאונסא דלא שכיח כזה, דחלק מהספנים ימרדו בשאר הספנים ויקחו האניה למקו"א, אונס דפטור הוא. המהרשד"ם (ר' שלמה די מודינא זצ"ל) פסק לחייב. האלשי"ך הק' פסק לפטור, דאונסא דלא שכיח הוא וכנגד זה לא התחייב המנהל . ד"א, גם לפני מס' שנים במבצע "עופרת יצוקה" היה ד"ת מענין כזה . דהיה אדם שעמד להתחתן שם בדרום הארץ, וסגר, בנוסף לדמי מקדמה, עם א' מהאולמות שם בדרום . ולבסוף, פונו משם כל התושבים או שהיה עוצר גדול, ונאלץ להעביר החתונה לי"ם. ותבע מבעל האולם בד' הארץ את דמי המקדמה, וסירב בעל האולם להחזיר כספו , ורבו אז הדעות בדבר . וזהו טעמי המח' בין יהודה ליוסף.
יהודה אמר ליוסף "כי עבדך ערב את הנער "אני בעל דבר, אני מייצג את המשפחה. א"ל יוסף מה פתאום, אתה קיבלת על עצמך, אם יקרה משהו בדרך, איזה תאונה, גנבים או שודדים, אבל לא תופעה כזו שאני לוקח את הנער, כלומר יהודה סובר כמהרשד"ם ויוסף כמהר"ם אלשי"ך.
"העוד אבינו חי"?
מדוע יוסף חוזר לשאול "העוד אבינו חיי". הרי מפשוטו של מקרא אנו רואים שכל הזמן האחים מספרים ליוסף כי אביהם חי , ומדוע לשאול בשנית?! עונה ר' חיים זוננפלד זצ"ל, דיוסף חשד בהם שהא לא דיברו אמת, דהרי גם עליו אמרו "ואחיו מת" והם סיפרו זאת כדי לעורר רחמים כלפיו, ולכן אמר אולי ג"ז שאומרים "אבינו חיי" הוא כדי לעורר רחמים.
"ולאביו שלח כזאת י' חמורים נושאים מטוב מצרים"
אומרים חז"ל שיוסף שלח לאביו "יין ישן שדעת זקנין נוחה הימנו". מה פירוש הביטוי הנ"ל: אלא ידוע דהזקנים חוששים שמחמת גילם הגדל משנה לשנה, יורדים כוחות הגוף והנפש שלהם. וכן זה בטבע, הפירות והירקות, ככל שעובר יותר זמן מרקיבים. אך ישנו היין, היחיד שככל שמתיישן משתכח, ולכן, כשרואים הזקנים יין ישן, דעתם מתיישבת ונוחה ממנו!
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
