פרשת 'משפטים'
"מזה ומזה הם כתובים"
לאחר מעמד "מתן תורה" ההיסטורי והנשגב, מפרטת התורה בפרשתנו את מצוות שבין אדם לחברו, אותם נצטווינו בהר סיני."ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". "ואלה", ב – ו' רבתי. ללמדך כי "מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני" (רש"י) . וכבר אמרו הפרשנים: כי עשרת הדיברות בפרשת יתרו– הם כנגד (תמצית) התורה כולה. בסופה מצווה "מזבח אבנים תעשה לי…" – עבודה, וממשיכה פרשתנו "ואלה המשפטים…", – מצוות שבין אדם לחברו – שתכליתה גמילות חסדים. הרי לנושלושת העמודים – עליהם העולם עומד. תורה, עבודה וגמ"ח.כי התורה שניתנה בהר סיני בשני לוחות הברית, זה שעליו מעידה התורה כי "מזה ומזה הם כתובים" – משלבת בתוכה מחד חמש מצוות שבין אדם למקום ומאידך חמש מצוות שבין אדם לחברו. ללמדך, שאם חפץ אתה בשלמות, עליך להחזיק בשניהם. רק כך תצעד לשלמות האדם, ובקיום שני החלקים האלה יחד – יקרא האדם – "האדם השלם".
דוגמא למצווה שבין אדם לחברו ורגישות לזולת: "כל אלמנה ויתום לא תענון"" הוא הדין לכל אדם, אלא שדיברה התורה בהווה…" (רש"י). הרי שהאיסור לצער בני אדם היא שייכת לכל אדם מישראל.
סיפור מחז"ל: כשהוציאו הרומאים את ר' ישמעאל ור' שמעון ליהרג, והם יודעים ששום דבר לא קורה ללא סיבה ורגע לפני המוות שואל רבי שמעון את רבי ישמעאל כהן גדול: עשיתי חשבון נפש ואינני מוצא על מה ולמה זה קורה לי. "לבי יוצא, שאיני יודע על מה אני נהרג". עונה לו רבי ישמעאל: יכול להיות שבמשך כל חייך בא אליך אדם לדין או לשאלה ועיכבתו אותו עד שתהא גומע כוסך או עד שתהא נועל סנדלך או עד שתהא עוטף טליתך? …. השיב לו רבי שמעון: ניחמתני, רבי".(מכילתא משפטים פר' יח). (ראה גם מסכת תענית דף כא ע"א, בעניין רבי נחום איש גם זו).
מסופר על תלמיד ישיבה אשר ברבות הימים התחתן, הצליח בעסקים ונהיה לאחד מעשירי תבל. ויהי היום ורבו ראש הישיבה הגיע לעירו באחד השבתות כאורח. לאחר תפילת ליל שבת, ניגש העשיר לרבו בברכת "שבת שלום", אך הרב ראה מיד כי אינו כתמול שלשום, וקרא לו להתלוות אליו. הכניסו בביתו והחל לדבר אתו. "הרואה אתה את המראה הזאת?" – שאל הרב את התלמיד העשיר…
"כן", ענה התלמיד!
ומה אתה רואה בו, שאל הרב?
"את עצמי!" – השיב העשיר.
הרב לקח אותו לצד השני לכיוון המרפסת…והעמידו לפני זכוכית הדלת:
"ומה אתה רואה מכאן ?"
-"את העוברים והשבים" – השיב התלמיד!
שאל הרב: "ומה ההבדל בין הזכוכית ההיא (המראה) שראית בו רק את עצמך, לעומת זכוכית הדלת שאתה רואה דרכו אנשים, את העוברים והשבים…???".
התלמיד נאלם ללא תשובה!
השיבו הרב: "כי שם (במראה) מאחורי הזכוכית יש כסף….. אז אתה רואה רק את עצמך!!!…. מה שאין כן בזכוכית הדלת שם אין כסף, ואתה רואה את כל העולם כולו…".
זה טבעו של אדם. הגמרא (בבא בתרא דף יב' ע"ב) אומרת:"קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שני לבבות, לאחר שאכל ושתה אין לו אלא לב אחד". ופירש הרבי מקוצק זצ"ל: לפני שאכל הוא חש גם את הרעב שלו וגם של חברו העני, אך לאחר שאכל, אינו חש אלא את עצמו בלבד.
טוב לך, החיים ומאירים הם לך, אך זה שלצדך סובל הוא בשקט, אין לו את החיים הטובים, את יהבו וצערו ובכיותיו הוא משאיר לתפילה חרישית לבורא, זה מסוכן! "כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו". נשים לב: לכפילות המילים "צעוק יצעק" "שמוע אשמע"? ללמדנו, כי תפילה מהלב בוקעת רקיעים, ויכולה לשבור את כל המחיצות עד לכסא הכבוד.
נושא שבין אדם לחברו שנגענו בה בקצרה, היא גדולה ורחבה מיני ים. טבע האדם להיות אנוכי ואגואיסט, הדואג לעצמו, זה האומר בלבו: "אין עוד מלבדי" – זאת יש לשנות. כי צריך לראות גם את הזולת, זה שמולך ולצדך. מבט עמוק כזה בחיי האדם הרי הוא משנה אצלו את כל אורח חייו. בצדקה, גמילות חסד, בעזרה, במאור פנים, בצניעות וענווה. אם נפעל כך, הרי שנזכה לגאולה השלימה במהרה בב"א.
הרב יצחק גאגולה הי"ו מרחובות
