פרשת 'שמיני'
'ויהי ביום השמיני קרא משה וכו'…
פרשת שמיני מתחילה בתיאור הדברים שנעשו ביום השמיני למילואים, לאחר שבעת הימים שקדמו, בהם הקימו את המשכן ופירקוהו בכל יום הגיע היום השמיני בו הקימו אותו סופית ואז למעשה החלה עבודת המשכן ע"י אהרון ובניו, ובו ביום זכו ישראל לראות באש שיצאה מן השמים ואכלה את הקורבנות שהעלו אהרון ובניו, כך שודאי יום זה מוגדר כמיוחד וקדוש עבור עם ישראל.
מצינו אמנם לרוב בתורה שמשתמשת בסיפרה 'שבע' בדברים מיוחדים וחשובים, כגון: יום השבת שהוא היום השביעי, כמו כן מועד ישראל כפסח וסוכות שהם בני שבעה ימים וכן חג השבועות שחל אחר שבעה שבועות מפסח וגם שנת השמיטה היא השנה השביעית והיובל שבא לאחר שבעה שמיטות ועוד.
כן מורה המספר שבע על המחזור הטבעי והשלם בבריאה שיצירת העולם נעשתה בשישה ימים והחותם הוא יום השבת, וזהו גם מה שסופר בפרשה הקודמת על שבעת ימי המילואים בהם נחנכה עבודת המשכן על ידי משה ששימש בכהונה גדולה ולימד את אהרון אחיו כיצד עליו לנהוג דבר יום ביומו על פי ציווי ה'. ולאחר שבעה ימים הגיע הזמן שבו אהרון ובניו החלו בעבודת המשכן.
וכאן שואלים, הלוא העבודה במלאכת המשכן בשבעת ימי המילואים על ידי משה הוא זמן לעצמו, ותחילת העבודה ע"י אהרון ובניו במשכן זהו פרק זמן חדש שלכאורה אינו קשור באופן ישיר לימים הקודמים, א"כ מדוע מכונה יום זה יום השמיני?
בעל הספר 'כלי יקר' מתרץ ואומר שיום זה נקרא כך משום שעליו נאמר 'כי היום ה' נראה אליכם', והטעם שדוקא היום ולא בימים הקודמים הוא כי עצם היותו שמיני זה גרם לו תוספת קדושה מיוחדת ביתר שאת, על דרך מצוות המילה (שביום השמיני לתינוק) שדוחה את יום השבת (יום השביעי) כי במספר שמונה יש תוספת קדושה כמעלת הרוחני על הגשמי.
אבל זה עצמו דורש ביאור, שהרי כפי הנראה בפשטות מעלתו של יום השמיני בא בהקשר ולאחר שבעת ימי המילואים שקדמו לו, וא"כ כיצד ניתן לומר שהסיפרה 'שמונה' המסמלת על תוספת קדושה ואור אלוקי שלמעלה מגדרי הטבע, תופיע רק כהמשך למספר 'שבע' המורה על שלימות בתוך מסגרת וגדרי הטבע- הלוא אין כל יחס ביניהם?
הרבי מליובאוויטש שואל שאלה נוספת שביישובה טמון תירוץ לשאלתינו, מוסדר על פי תורת החסידות שכל גילוי האלוקות שנזכה לו בתחיית המתים תלוי במעשינו ועבודתנו עתה במשך תקופת הגלות כמו שנאמר 'מי שטרח בערב שבת (זמן הזה) יאכל בשבת' (לעתיד לבוא) וצריך להבין כיצד פעולות שאדם עושה בתוך מסגרת העולם הזה השפל ביחס לדרגת העולם בזמן המשיח, הם אלו שיגרמו לזיכוך וטיהור ויביאו את הקדושה הנעלית שצפויה לבוא?
אלא שההסבר לכך הוא שבאמת האור האלוקי המיוחד המובטח בימות המשיח אינו יכול לבוא כשכר על פעולתינו כעת משום שאין כל יחס ביניהם, רק שהקב"ה דורש מאיתנו להגיע לשלמות האפשרית מבחינתנו ואז הוא נותן לנו כמתנה, שכר שכלל אינו ביכולתנו להשיג בכוחות עצמנו.
על דרך זה זכו ישראל לגילוי הנעלה ביום השמיני למילואים שלמרות שלא היה כל קשר ויחס בין העבודה שבשבעת ימי המילואים לעבודה ולקדושה שזכו ביום השמיני. מכל מקום היות שבימים הקודמים עשו בני ישראל כל מה שנדרש מהם בשלימות, לכן נתן הקב"ה כמתנה מלמעלה גילוי מיוחד שאין בכח עבודתם להשיג אך שהגיע מחמת הימים הקודמים, ביום השמיני.
מכאן אנו רואים כמה כח עצום טמון בכל איש ישראל שעל אף שנראה המעשה כפשוט, כמו העזרה לזולת וכדומה מכל מקום צריך לזכור שזהו רצונו של הקב"ה ויש בתוכו כח השפעה רב לקיום העולם הזה וגם לעולם הבא.
ויהי רצון שעל ידי שאנו עוסקים בתורה ובמצוות מתוך התמסרות, הקב"ה יחיש וימהר לנו את ביאת משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
הרב אלירן מושיאשוילי הי"ו מלוד
