פרשת "בראשית"
שיהיה טעם העץ כטעם הפרי (רש"י)מהריף דושינסקי זצ"ל פירש כי יש מוסר השכל בכך שהאדמה נצטוותה שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, כי העץ הוא צינור המעביר את מזונו וחיותו של הפרי, ונצטוותה האדמה שהאמצעי הזן ומפרנס את הפרי יהיה כטעם הפרי!.
"עץ פרי עושה פרי למינו" כך אנו מבקשים מהקב"ה שיזכנו שהפירות שלנו שהם ילדנו, שיגדלו על דרכי התורה והיראה.לצערנו אנו רואים שהורים מחנכים את ילדיהם בדרך שאינה מובילה לשום תקווה, ובמקרים רבים חלק מהפירות נובלים, נושרים ואינם גדלים על העץ, ופעמים רבות אשמים אותם הורים שאינם יודעים שישנם ילדים שצריכים השקייה מרובה, חלקם צריכים ניכוש מסביב לעץ, וחייבים לדעת לגבי כל עץ את דרך גידולו, ואם יודעים כיצד לטפל בו, גם הפירות שיצאו ממנו יהיו ראויים למאכל.כך גם לגבי ילדינו. חייבים אנו להבחין ולמצוא בכל אחד מילדנו דרך חינוכו, לגלות מעלות ולשפר חסרונות, וזה לא כל כך פשוט זו ממש אומנות לשמה, אין ילד אחד דומה לאחיו. ובכך תתבטא גדולתנו, שנדע למצוא המיוחד והמייחד בכל אחד ואחד.מובא מעשה, ביהודי שהגיע לרב בכדי לקבל עצה לגבי חינוך ילדיו, ושואל את הרב, מדוע ילדיו אינם הולכים בדרכיו, הרי הוא עשה הכל למענם, לא החסיר מהם דבר, והשתדל להיות תמיד אב מסור, והנה הוא רואה שהתוצאות אינם כפי שהוא ציפה. ביקש הרב להתארח אצל היהודי בשבת, בכדי לתהות על קנקנה של משפחת השואל. אחרי תפילת שחרית ישבו כולם לאכול סעודת שבת, בסיום הארוחה ביקש הבן לפנות את הכלים מהשולחן, תוך כדי הפינוי נשמטו הצלחות מידיו של הבן והצלחות כמובן נשברו. האב קם בחמת זעם וסטר על לחיו של הבן והסביר לו שיש לנהוג בזהירות יתרה כאשר מפנים את השולחן. הרב שראה את המחזה, אמר לראש המשפחה: כשהבן שלך לא הופיע הבוקר לתפילה זה לא כל כך הפריע לך, אבל כשהבן שלך שבר מס' צלחות סטרת לו בחמת זעם. כשהוא לא הגיע לתפילה אמרת, לא נורא, הוא עדיין קטן, וזה לא אסון, אבל אם הוא לא מגיע לתפלה, ולא נורא אם הוא לא ילמד בתלמוד תורה, אם היית מתייחס לחינוכו של הילד כפי שהתייחסת כאשר הוא שבר צלחות, קרוב לוודאי שבנך הוא גודל כפי שרצית שהוא יגדל, כמו ששלמה המלך ע"ה אומר: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה".
אין ספק, חינוך ילדינו חייב להתחיל מגיל צעיר, כאשר הילד עדיין רך בשנים, כאשר עוד אפשר לעצב אותו. דוד מלך ישראל בתהילים (קכ"ז –ד) אומר: "כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים". משל למה הדבר דומה? לאדם שיורה פגז למטרה, אם מסיט הוא את הקנה הצידה אפילו בחמשה סנטימטרים, הרי שמהמטרה הסופית הוא יכול לסטות ממנה אולי במאות מטרים, כך שסטייה קטנה בתחילת הדרך גורמת לסטייה גדולה במטרה הסופית.כך גם לגבי ילדינו, אם נוותר ולא נקפיד בתחילת דרכם, אל נתפלא אם וכאשר הם יגדלו הסטייה תהיה גדולה מאוד. החובה המוטלת עלינו, לחנך את ילדינו בעודם קטנים על פי התורה.
ממחיש זו יפה רבינו "הבן איש חי" בספרו 'נפלאים מעשיך':מעשה בגנב שנתפס ונגזר לתלותו, אמו הייתה נוכחת בטקס התלייה והייתה ניצבת תחת העץ שהיו אמורים לתלות את בנה בעוד זמן קצר וממררת בבכי. כשנשאל הגנב מהי בקשתו האחרונה: ענה שהוא רוצה להיפרד מאמו בנשיקה. כמובן שבקשתו האחרונה ניתנה לו וכשניגש אל אמו כדי 'לנשקה' לפתע הוא נשך את אוזנה, עד זוב דם. כמובן שאימו של הגנב מיד התעלפה, ונדהמו כל הנאספים בכיכר העיר על התנהגותו המוזרה של הגנב, בכך שהוא הוסיף חטא על פשע, וכשנשאל על ידי המלך לפשר מעשיו, אמר שאמו היא הגורמת העיקרית לעצם היותו גנב, כי כשהיה קטן והיה מועד וגונב דברים קטנים היא לא מנעה ממנו, ולא הוכיחתו בדברים, וזה גרם לו כשהוא גדל להיות גנב יותר גדול. כששמע זאת המלך, פטר את הגנב מעונש.על כן צריכים אנו לדעת לחנך את הילדים בחינוך הנכון בעודם קטנים.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
()
