פרשת וירא
האם יצחק אבינו ע"ה ברך הגומל אחר העקידה?
"אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" (כב-יב)
עיין במחזיק ברכה לרבינו החיד"א זצ"ל בסימן רי"ט שנשאל, האם יצחק אבינו עליו השלום צריך לברך הגומל שהרי נכנס לידי סכנה? והשיב שהגומל מברכים רק כאשר נכנס לידי סכנה בעל כרחו ושלא מדעתו משא"כ בעקידה שהכל היה בגזרת ומאמר השי"ת ובציוויו ואף שניצול אינו חייב לברך.
עוד תירץ עפ"י מה שכתוב בפרקי דר"א וז"ל: כיון שהגיע החרב לצוואר פרחה נשמת יצחק וכיון שהגיע קולו מבין שני הכרובים אל תשלח ידך אל הנער חזרה נשמתו לגופו, והתירו ועמד על רגליו, וידע יצחק שכך עתידים המתים לחיות פתח ואמר בא"י מחיה המתים עכ"ל. וכיון ופרחה נשמתו ממש אלא שאח"כ חזרה לגופו, אין ראוי לומר הגומל, כיון שכבר יצאה נשמתו ורק מי שחלה ונטה למות ונתרפא חייב לברך, אבל כאן ביצחק שכבר מת ופרחה ויצא נשמתו אלא שאח"כ חזרה נפשו לגופו ודאי שאין לברך הגומל אלא ברוך מחיה המתים.
"אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" (כב-יב) ופרש"י אל תשלח ידך – לשחוט, אמר לו אם כן לחינם באתי לכאן? אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם, אמר לו "אל תעש לו מאומה" אל תעש בו מום. ויש להבין, כיון שכל מה שהלך אברהם אבינו לשחוט את יצחק הוא בציווי השי"ת א"כ כעת שנאמר לו אל תשלח ידך אל הנער היה עליו להפסיק מיד, ומדוע עומד ומבקש א"כ באתי לחינם לכן אעשה בו חבלה, וכי משום שבא בחינם צריך לעשות חבלה ביצחק? וכן, לשם מה זימן לו השי"ת איל לעוקדו תחת יצחק כדכתיב: "וישא עיניו וירא והנה איל נאחז בסבך" ולא עוד, אלא שהיה מזומן האיל מששת ימי בראשית, ומדוע היה חשוב להקריב את האיל עד שהוצרכו לבוראו מששת ימי בראשית וכי הניסיון הוא בהקרבת האיל? וכן, הרי מצות שופר בראש השנה היא כדי להזכיר עקידת יצחק ולכאורה אילו של יצחק מסמל את הקרבת הקרבן לאחר העקידה ולא את ניסיון העקידה עצמה?
ונראה פשוט, שלאחר שציוה השי"ת את אברהם אבינו לעקוד את יצחק הלך אברהם מיד לקיים את אשר נצטווה ואף לרגע לא יהרהר אחר מידותיו ולא יחשוב ח"ו לא לקיים את הציווי ולכן לא ראוי הדבר להיקרא ניסיון שאין ספק שאברהם היה עושהו, אולם מעלתו של אברהם היא שקיים את המצווה מאהבה ולא מיראה ובשמחה ולא בעצב. וכיצד נדע אם אברהם קיים בשמחה ומאהבה?! כאשר נגמר הניסיון לאחר שציווהו ה' 'אל תשלח ידך אל הנער' שאם היה זה מיראה היה מיד מפסיק, אבל מאחר וזה היה מאהבה, לכן רצה בכל זאת לקיים את המצוה, אולי אעשה בו חבלה אולי אוציא ממנו דם, וכשממשיך ה' לומר לו 'ואל תעש לו מאומה' אינו מוותר בקלות על ההקרבה ומחפש קרבן אחר להקריבו תחת יצחק, עד שמוציא את האיל הנאחז בסבך בקרביו ומקריבו תחת יצחק, ולכן הניסיון של אברהם הוא מאהבה ולכן מנסה לקיים את רצון ה' באיל וכן הוחשב האיל והיה צריך להיות מזומן מששת ימי בראשית.
ובזה יובן למה מרבים אנו להזכיר את הניסיון העקידה, משום שבניסיון הזה גילוי מילתא שכל הניסיונות שעמד בהם אברהם את כולם עשה מאהבה ולא מיראה, ומובן גם כן למה בתפילת ראש השנה אנו מזכירים את אילו של יצחק ולא את עצם ניסיון העקדה ומשום שהאיל הוא הסימן שעמידתו של אברהם אבינו עליו השלום היה מאהבה, 'הביטו אל אברהם אביכם'.
שבת שלום
הרב יוסף מודזגברישווילי הי"ו מלוד
