פרשת חוקת
"זאת חוקת התורה"
התורה נקראת חוק. האם יש משהו נוסף הקרוי חוק. כן רבותיי – חוקי הטבע, כך הרי מכנים אותם.
רצה לומר התורה ״זאת חוקת התורה״ כשם שחוקי הטבע אינם משתנים, כך התורה לא תשתנה לעולם.
ומסופר על עגלון אחד ששכרו סוחר והתנה עמו, שאך ורק אם יגיעו בשלום למחוז חפצם ובזמן ליריד אזי ישלם לו שכרו ובאם לא יגיעו בזמן, לא ישלם לו. ובדרך ירדו גשמי זלעפות, היה אז חודש טבת, והעגלה נתקעה בבוץ פעמים מספר, וכשהגיעו כמצופה, היריד כבר נסגר.
א״ל הנוסע, איני חייב לשלם לך כפי שהתנינו בתחילה.
לקחו העגלון לדין תורה א״ל הרב. אין הוא חייב לשלם לך שהרי תנאו קיים. וכן נפסק בתורה. א"ל העגלון, מתי ניתנה התורה, א"ל הרב בחודש סיון. א"ל אם מרע"ה היה מוריד התורה בחודש טבת, היה פוסק לטובתי!.
זאת חוקת התורה – שלא תשתנה בזמן בין הזמנים ולא באף מקרה מן המקרים, ולא כמו היום שיש שצועקים שהתורה צריכה להתאים עצמה לתקופה ולדור של היום, חייבים להבין שלא הזמן ולא אופי החברה קובעים את התורה, אלא כל הדברים האלו משועבדים לתורה.
וכמו שהיה רגיל האדמו"ר מקוצק לומר: "השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם". כלומר, זה שהשמים שמים לה' זה פשוט, אך שהארץ נתן לבני אדם זהו חיוב, שמהארץ נעשה שמים, שמגשמיות נצמיח רוחניות.
"זאת חוקת התורה" בר״ה תוקעים בשופר ומדוע לבלבל השטן. הכיצד, האם השטן אינו בקי ומכיר בתקיעות השופר שלנו?!
ועוד שואלים: הרי פ"א הנו דין שהוא בגדר חוק, חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה, ומנין שדבר זה טוב לישראל מול אוה״ע, הרי כשישאלונו לפשר הדבר, מה נענה להם, דדבר זה חוק הוא והרי ללעג ולקלס נהיה בעיניהם?!
תירוץ – לקב״ה ישנם כללים כלפי בני אדם – אחת ממידותיו הנה מידה כנגד מידה. כלומר, במידה שאדם מודד בה בה מודדין לו.
ולפיכך, בגלל שבני ישראל מקיימים את מצוות ה' גם ללא שכל והבנה, אומר הקב״ה אף אתם תקעו בשופר ואני אדאג שיתבלבל השטן אעפ״י שאין זה דבר הגיוני. וע"ז נאמר: תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו, כי חוק לאלוקי יעקב משפט לאלוקי ישראל.
וזהו שב' ״זאת חוקת התורה אשר ציוה ה׳ לאמור״, שיהיה תירוץ לשטן לאמור מדוע יתבלבל, מפני ששומרים חוקים בתורה.
"הבן איש חי" – פ"א היה אדם א׳ שהיה מאוד איסטסניס, היה שוטף ענבים 7 פעמים לפני אכילתם אך בליל הסדר היה אוכל החזרת בהתלהבות. שאלוהו, הכיצד – א"ל זה מצוה!
וזש"כ: "ציוה ה׳ לאמור – לא מר! מצוה לא מר".
"ולמה הבאתם את קהל ה׳ אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו" לכאורה תמוה, מה פתאום דואגים בנ"י לבהמותיהם? ונפרש זאת כך: פעם הלך ר׳ לוי יצחק לברדיצ'ב בדרכו לעיר מסויימת ובדרך שבת באכסניה אחת של זוג יהודים מבוגר. בלילה שומע בעה"ב צעקות ובכיות מחדרו ונחרד שמא קרה משהו לרבי. כשנכנס לחדרו, ראה את הרב יושב על הרצפה ובוכה בצעקות מרות, נבהל בעה״ב ושאל: ״מה קרה״, הסביר לו הרב שבוכה הוא על ביהמ״ק שנחרב, א״ל בעה״ב מתי זה קרה? א״ל, לפני כ – 2000 שנה, א״ל אז מה אתה בוכה. הסביר לו ר׳ לוי"צ כי מתפלל הוא וזועק לקב״ה, שיבוא המשיח ויבנה את ביהמ״ק וכולנו, כל יהודי הגולה, יעלו סו"ס לי"ם, א״ל בעה״ב, וזה יכול לקרות בכל יום, א"ל כן. א"ל אני אספר לאשתי, לאחר כמה דקות הוא חוזר, ואומר שהוא סיפר לאשתו, ואשתו הגיבה, שישאל את "המשיח", מה יהיה עם האכסניה והתרנגולים, א"ל רלוי"צ, תגיד לה, מה יהיה אם יבואו הקוזקים ויקחו התרנגולים, מה אז היא תגיד? א"ל, על זה לא חשבתי, אלך ואספר לה. אחרי מס׳ דקות חוזר הוא שוב, ואומר, אשתי אמרה "תגיד למשיח – שיקח את הקוזקים לי"ם וישאיר אותנו עם התרנגולים".
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
