פרשת ויגש
כתוב בפרשה "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גּשְׁנָה" אומר על כך רש"י בשם המדרש 'לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה', מכאן אנחנו רואים שכאשר יהודי צריך ללכת למדינה חדשה, הוא צריך לדאוג עוד לפני הליכתו לשם שיהיה באותה מדינה מקום של תורה, כי התורה היא כל קיומו וחייו של האדם.
ושואל הרבי מליובאוויטש: לשם מה היה יעקב צריך לשלוח את יהודה למצרים בכדי לתקן שם מקום תורה, והרי יוסף נמצא שם ויכול הוא לעשות זאת? ועוד ועיקר ע"פ (יומא כח:) 'מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם' ומן הסתם היה כן גם אצל יוסף, ובפרט לפי פירוש חז"ל על הפסוק: "כי בן זקונים הוא לו" שיעקב מסר ליוסף כל מה שלמד, וכן על הפסוק "וירא את העגלות" שיוסף נתן סימן ליעקב על הלכות עגלה ערופה שלמד עמו יעקב. ורואים שהנהגתו של יוסף היתה במדרגה כה נעלית שיעקב אמר עליו "רב עוד יוסף בני חי", גם לפי רוח הבנתו של יעקב אבינו היה יוסף בבחינת חי, עד שהדבר הביא ל"ותחי רוח יעקב אביהם" – שרתה עליו שכינה.
ידוע ההבדל בין דרגת יוסף לבין דרגת יעקב והשבטים: יעקב אבינו והשבטים התנזרו מהעולם הזה ולכן בחרו להיות רועי צאן, כדי למעט ככל האפשר ממגע עם עניני העולם הזה העלולים להפריע לתורה ועבודה. מה שאין כן יוסף לא היה רועה צאן וגם כשנמכר לעבד במצרים הוא היה עסוק בניהול עסקיו של פוטיפר, כמ"ש: "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" ומתרגם אונקלוס 'למבדק בכתבי חושבנא' שניהל את החשבונות והרי זו טרדה גדולה, ובמיוחד לאחר מכן כשנעשה משנה למלך והנהיג את כל ממלכת מצרים עד כדי כך שנא' "ועל פיך ישק כל עמי.. ומבלעדיך לא ירים איש וכו'" שפיקח על כל אחד בכל הארץ, וא"כ הרי הוא היה עסוק מאוד בענייני מצרים ועכ"ז לא הפריע לו כלל להיות בתכלית הדביקות באלוקות.
עילוי זה של מדרגת יוסף שגם בהיותו עוסק בכתתי דחושבנא וטרדות העולם היה בתכלית הדביקות באלוקות, הרי זה בנוגע למעלת נשמתו, אבל לגבי לימוד התורה שעל האדם הלומד להיות מאוחד עם התורה חייב להיות תורתו אומנותו שכל עסקו יהיה רק בתורה, ולכן כשהוא מתעסק בנוסף לתורה גם בדברים אחרים אף שהם ע"פ תורה הרי חסר בתכלית היחוד של האדם עם התורה, כמו שאמר אביי (עירובין סה.) שכאשר היה צריך לעשות אפילו עבודה קלה עבור אמו האומנת גרם לו הדבר בלבול בלימוד התורה. יתירה מזו, מצינו בהלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן (פג' ה"א) שיש הבדל בין לימוד תורה לפני הנישואין שלומד ללא טרדות לבין הלימוד לאחר הנישואין שטרוד בפרנסת ביתו.
לפי כל הנ"ל יובן מדוע היה צריך יעקב לשלוח את יהודה ולא ביקש מיוסף, כי נכון שיוסף היה תמיד מאוחד ודבוק בתכלית עם הקב"ה, אבל כל זה הוא רק בנוגע לנשמתו שלו ובנוגע ללימוד התורה הרי עקב ענייניו השונים של מושל בכל ארץ מצרים לא היה יכול לימודו להיות באופן של תכלית שלימות 'תורתו אומנתו' לפיכך אף שאצל יוסף עצמו לא היה פגם ח"ו אבל לצורך העולם וקיומו שלח יעקב את יהודה שהיה רועה צאן ופרוש מהעולם על מנת להקים במצרים ישיבה ובית תלמוד שבו לא יהיה ללומדי התורה עסק כלל עם עניינים אחרים, אפילו נעלים ככל שיהיו גם באופן של מרכבה, אלא שכל עסקם יהיה רק בתורה בלבד.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
