פרשת ויקהל פקודי
בפרשתינו מספרת לנו התורה על כך, שמשה רבינו ראה שהעם סיים את כל מלאכת המשכן הוא בירך אותם. ורש"י מפרש שמשה אמר להם: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו".
ונשאלת השאלה: והרי ראינו שבמלאכת המשכן כל עם ישראל היו שותפים, כולם הביאו את הנדבות שלהם לעבודת המשכן, ואם כן למה משה בירך רק את החכמי לב ולא את כל העם שהיו שותפים לעשייה?
על כך עונה הרבי מליובאוויטש: באמת משה רבינו לא היה צריך לברך את העם על כך משום שזה דבר פשוט ומובן שכל אדם שתורם מודים לו על כך, וכשכל העם סיימו להביא את כל התרומות משה באמת הודה להם, אלא שפה התורה רוצה לספר לנו על ברכה מיוחדת שמשה בירך את העם לאחר שנגמרה מלאכת המשכן.
התורה מספרת לנו משנגמרה מלאכת המשכן העם לא הצליח להקים אותו, ולכן "ויביאו את המשכן אל משה" ורש"י מפרש: 'שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקב"ה הקמתו, שלא היה יכול הקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כוח באדם לזוקפן ומשה העמידו, אמר משה לפני הקב"ה איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר לו עסוק אתה בידך, נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו'. מכך אנחנו רואים שגם שכל בני ישראל נתנו את נדבתם למשכן וגם כל החכמי לב סיימו את עבודתם, עדיין הם לא הצליחו להקים בפועל את המשכן, ולשם כך הם היו צריכים להביא את המשכן למשה, ומשה בכוחו של הקב"ה יקים אותו. ולאחרי כל זה עדיין צריך ברכה נוספת ומיוחדת שהיא 'יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם', שהרי האדם הגשמי הוא מוגבל ואין בכוחו לגרום לכך שהשכינה תשרה במעשה ידיו, ולכן היה צריך את ברכתו המיוחדת של משה רבינו בכדי שיהיה ושכנתי בתוכם, בתוך המשכן שנעשה על ידי בני ישראל.
מכל האמור לעיל אנו לומדים הוראה למעשה לחיי היום יום, על האדם לדעת שתכלית העבודה שלו בעולם הזה היא בכדי לעשות להקב"ה משכן בעולם הזה הגשמי, כל יהודי על ידי הפעולות והמעשים שלו בונה משכן לקב"ה ורצונו הוא 'שתשרה שכינה במעשה ידיכם' , וגם כאשר העבודה האישית שלנו מושלמת בתכלית השלימות, זה עדיין לא מספיק בשביל להשכין את השכינה. השכנת השכינה בפועל היא נעשית על ידי ברכתו של משה רבינו- על ידי התקשרות לנשיא הדור שהוא אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא. וכאשר יהודי קשור עם משה רבינו שבדור אזי הוא מקבל כוחות להצליח בעבודתו ולהשכין את השכינה במעשה ידיו. ואז משה רבינו שבדור כולל את עצמו עם כלל ישראל ובכך הוא מביא גם את הפרט שבעם ישראל לידי שלימות אמיתית.
יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
לע"נ שרה בת מיכאל וציפורה אשת סימון
