פרשת שופטים
היחס האמיתי לכתוב בתורה
אומרת התורה: {יז, יד} כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: {טו} שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא – כאן באה התורה ומזהירה את המלך בג' אזהרות – {טז} רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד;
כותב רש"י – לא ירבה לו סוסים. … שלא ישיב את העם מצרימה, שהסוסים באים משם.
וכך כותב החינוך – גם לחזור למצריים בשביל פרקמטיה (לסחור בסחורה) אסור, וגם שלא ירום לבבו בהרבות לו סוסים וכסף וזהב, כי הסוסים לרב יפים, וקלותם יתגאו בהם אדוניהם.
ממשיכה התורה: {יז} וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד: {יח} וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.
כותב החינוך {מצוה תק"א} – שלא ירבה לו המלך נשים הרבה. ועל זה נאמר (דברים יז יז) ולא ירבה לו נשים. וטעם המצוה מבאר בכתוב, כי הנשים מסירות לב בעליהן, כלומר שמפתות אותם לעשות מה שאינו ראוי בהתמדתן עליהם, תחרות, ורבוי דברים, וחלקלקות: וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. אלא כדי לתן לאכסניא [לאפסניא].
הקרן אורה בסוף מסכת נזיר, ואומר שג' האיסורים הללו יונקים מדברי חז"ל במסכת אבות {פ"ד מכ"א} – רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם – דע לך, שלזה התכוונה התורה בג' האיסורים הללו: הסוסים מביאים לידי קנאה, הנשים מביאות לידי תאוה, וריבוי הכסף והזהב מביאים לרדיפת הכבוד , ולכן נאמר "מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם" – יכול להיות האדם הגדול ביותר כמו מלך, שהוא נציגו של הקב"ה כאן בעולם הזה, ובכל זאת ג' האיסורים הללו עלולים להכשילו, והרי אמרו חז"ל {סוכה נב, סע"א} – "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" – ממילא, ככל שהאדם 'גדול' יותר, התאוות שלו גדולות יותר. לכן באה התורה ומזהירה על ג' הדברים הללו.
בא הכלי יקר ואומר, שג' הדברים הללו שנאסרו על המלך – כסף, נשים וסוסים, הם מעין ערבות שמאפשרים למלך להמשיך ולקיים את ממלכתו;
כותב הכלי יקר – והיה כשבתו על כסא ממלכתו. פירש"י אם עשה כן כדאי הוא שתתקיים מלכותו. רמז לדבר כס"א ר"ת כסף סוס אשה בזכות שיהיה נזהר בשלשתן יזכה לישב על כסא ה' וכמ"ש (דבה"י א' כט.כג) וישב שלמה על כסא ה'. ולפיכך צריך להזהר מן הדברים המסירים לבו מן ה' ומבדילין בינו לבינו כי הרבות כסף וזהב מביאו לידי שכחת ה', וכמ"ש (דברים ח.יג–יד) וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את ה'. וכן רבוי סוסים סבה להסיר בטחונו מה' ויבטח בסוס ורכב, כמ"ש (ישעיה לא.א) הוי היורדים מצרים לעזרה ועל סוסים ישענו. וז"ש ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס. אין האיסור בלכתם מצרימה לסחורה אלא עיקר האיסור הוא בעבור שריבוי הסוסים מסיר ממנו הבטחון בה', על כן צווה שלא ישיב העם מצרימה כדי להרבות סוס כאילו היה כל בטחונו בסוס ורכב, אבל לשאר סחורות מותר ללכת מצרימה וטעם זה יקר יותר ממה שדברו בזה כל המפרשים, וכן רבוי נשים גורמים להטות לבבו מעם ה' כדרך שנעשה לשלמה.
עד כדי כך היה חמור הטיית ליבו בעיני חז"ל, שכ' שבקשו למנותו עם המלכים שאין להם חלק לעולם הבא, עד שיצאה בת קול ואמרה שהדבר תלוי בידיו של הקב"ה ולא בידי בשר ודם.
אומר ר' אהרן קוטלר, הקב"ה הסתכל בתורה וברא עלמא; כתוב בחז"ל, שכאשר ראה הקב"ה שהתפילין צריכים להיות מונחים בין עיני האדם, הוא ברא את האדם כך שהתפילין יוכלו להיות מונחים בצורה הזאת, ואם נאמר שתפילין של יד צריכים להיות מונחים מול הלב על הקיבורת, אז ברא הקב"ה את לב האדם בצורה כזאת שזה יתאפשר, ואם כותבת התורה שצריכים לקחת אתרוגים בתשרי, אז יהיו אתרוגים בתשרי, וכנ"ל לגבי ההדסים הערבות והלולבים. ואם כתוב בתורה, שלא להרבות בנשים ובסוסים – לא תעזור החכמה של אף אחד, כי היות וכך חקק הקב"ה בבריאה, ממילא א"א לאדם להתגונן מפני זה – ולמה? כי כך כתב הקב"ה בתורה!
לכן לא יכול האדם לבוא ולומר "אני ארבה ולא אסור" – זה לא ילך, כי בתורה כתוב שזה אסור עפ"י זה נבנה העולם, ללמדנו, את היחס והחשיבות לנכתב בתורה, ומידות האדם, יצירת הבריאה נעשתה על פי זה.
שבת שלום!
הרב אלי גגולא הי"ו מחיפה
