פרשת 'תרומה
״ועשית מנורת זהב טהור מקשה תעשה המנורה״ (כה,לא)
הבא להיטהר מסייעין בידו.
תעשה המנורה: מאליה לפי שהיה משה מתקשה בה אמר לו הקב״ה השלך את הככר לאור (לאש) והיא
נעשית מאליה לכך לא נכתב ״תעשה״ (רש״י)
במעשה המנורה נאמרו שני פסוקים האחד ״מקשה תעשה המנורה״ (כה,מ) ועל כך באו פירושים של חז״ל במדרש תנחומא שהיה משה מתקשה בה. אמר לו הקב״ה: ״השלך את הככר לאור (לאש) והיא נעשית מאליה״. ובסיום פרשת המנורה נאמר פסוק נוסף: ״וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מָרְאֶה בהר" (כה,מ) וכאן רש״י מוסיף בפירושו: 'מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב״ה מנורה של אש'.
בספר ״מראש צורים״ מביא הרב משה רייס שליט״א את קושיית ״השפת אמת״ שתמה: אם כבר נתבאר שהמנורה נעשית מאליה משום שמשה התקשה בביצועה,אם כן, מדוע הראה לו הקב״ה בהר את תוכניתה בצורת מנורה של אש?
ומתרץ ״השפת אמת" באופן נפלא, שהתורה באה ללמדנו כלל גדול בגישה לקיום המצוות. המנורה שמשה נתקשה בעשייתה אינה אלא פרט אחד שיצא ללמד על הכלל כולו. לאמיתו של דבר, אין בידי האדם לבצע מאומה מן המצוות. כל תפקיד האדם מצטמצם רק בהשלכה לאור – לאש, בהקשה בקורנס וכיו״ב. והביצוע נעשה מאליו על ידי הקב״ה. ואולם האדם נקרא לראות בהר את הצורה והשתוקק לעשותה. הרצון וההשתוקקות מצידו של האדם הם הגורמים לכך, שלמרות שהמנורה נעשית בידי שמיים היא קרויה על שמו של האדם שהשתוקק לעשותה.
כאמור, כל בנין המשכן הייתה מסכת אחת של ״אתערותא דלתתא (התעוררות) מלמטה. מצד עם ישראל לבניין בית מקודש לכבודו של הקב״ה. אולם התעוררות זו והרצון העז לקיימה, גורמת לקב״ה לסייע ולהוציא את העניין אל הפועל.
הקב״ה מבקש מהאדם ״השלך את הככר לאש״ – תעשה מעשה, ואז גם כשזה קשה-היא נעשית מאליה.
כך הוא בכל אדם ואדם מישראל ובכל מצווה ממצוות התורה, שהרי אין בכוח האדם לקיים כל מצווה בתכליתה ובשלמותה, ואדרבא, לא נתבע ולא נדרש האדם אלא אך ורק כפי שיעור יכולתו, אך מכל מקום אם ישתדל ומתאמץ לקיים את רצונו יתברך כפי שיעור כוחו – יזכה לסייעתא דשמייא כפי שאומרת הגמרא ״בא להיטהר מסייעין בידו״.
ובזה יובן הדיוק שנאמר בתורה: ״ויקחו לי תרומה״ וכפי שתמהו המפרשים הרי צריך היה לומר 'ויתנו לי תרומה', אולם על פי ״השפת אמת״ מבוארים הדברים. לאמיתו של דבר אין האדם נותן מאומה. כל מעשה האדם מצטמצם בנדיבות ליבו והקדשת כל חלקו לשמיים. הוא שאמרה התורה ״ויקחו לי תרומה״ לקיחת האדם את עצמו ואת נפשו היא המרוממת את הנתינה לשמיים.
מדברי חז״ל אנו למדים כי אין הקב״ה בא בטרוניה אל בריותיו אלא כל אחד מחויב לעשות רק מה שבכוחו. וכך אמר שלמה המלך ״כל מה שתמצא ידך בכוחך עשה״ – היינו לפי כוחך ולא יותר. אנו צריכים לעשות רק את המוטל עלינו, כמו שאמר הקב״ה במדרש שיר השירים רבה (ה,ג): ״פתחו לי פתח כמחט של סידקית ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם״.
ובכוונה הדגיש פתח של סידקית-מחט לומר לך: אמנם כי הפתח הוא קטן, אבל צריך להיות קיים לעולם כפתח מחט. ואז הקב״ה עושה את שלו ופותח פתח של אולם שקרונות ועגלות יכולים לעבור בו.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
