הרב מאיר מושיאשוילי בדברי תורה לפרשת 'לך לך'

הרב מאיר מושיאשוילי בדברי תורה לפרשת 'לך לך'

פרשת לך לך

בן כמה אתה באמת???
"וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן" (בראשית ח, כא-כב).
רבינו יוסף חיים, ה"בן איש חי", פירש פסוק זה (בספרו בן איש חי דרשות, פרשה זו) על פי מה שכתב בספר חזון למועד (להרב מוה"ר רא"פ, דף ד'):
מעשה בראובן ושמעון שנפטרו באותו יום, ראובן בן 70 ושמעון בן 60, ועמדו שניהם לפני בית דין של מעלה. שאלו את ראובן: בן כמה אתה? ענה: 70. אמרו לו: לא נכון, אלא אתה בן 10 שנים! שאלו את שמעון: בן כמה אתה? ענה: 60. אמרו לו: לא נכון, אלא אתה בן 40 שנה.
צעק ראובן: איך יתכן שזה מבוגר ממני ב 30 שנה? אני הייתי בסעודת ברית מילה שעשו לו!
אומרים לו: כאן החשבון לפי המעשים, ושנים שעברו על האדם בחטאים אינן נחשבות לשנים, אלא שנים שהם במעשים טובים. לכן אתה, שכל ימיך היית חוטא, ואחרי 60 שנה עשית תשובה, וחיית 10 שנים במעשים טובים, לכן אתה נחשב בן 10. ואילו שמעון בהיותו בן 20 עשה תשובה, וחי עוד 40 שנה במעשים טובים. הרי שאתה בן 10, והוא בן 40.
ועל זה אומר הכתוב (משלי י, כז): "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים", כי יש מתקן בשנותיו האחרונות את השנים שחסרו ממנו, וחוזרות ונוספות לי, ונמצא שאינו חסר כלום. "וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה" – שמקלקלים שנותם, ואינם מתקנים את העבר. ולכן אף על פי שימותו זקנים ני 70, נחשבים באותו עולם, בעולם האמת, קטנים בני עשר. עד כאן דברי הרב "חזון למועד", עיין שם.
והוסיף על זה הבן איש חי: אם כן זה פירוש הפסוק הנאמר על המיתה (איוב ג, יט): "קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא", כי שם יתברר מי זה הקטן בשנים, ומי זה הגדול בשנים, כי יש זקן ששם נקרא תינוק, כמו ראובן הנ"ל.
ובזה יובן מה שאמרו בגמרא, על מה שנאמר במשנה במסכת סוכה על שמחת בית השואבה: "חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות". ואמרו על כך בגמרא: תנו רבנן: יש מהן אומרים: "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו", אלו חסידים ואנשי מעשה. ויש מהן אומרים: "אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו", אלו בעלי תשובה. אלו ואלו אומרים: "אשרי מי שלא חטא. ומי שחטא, ישוב וימחול לו".
ובזה יובנו דברי דוד המלך ע"ה (תהלים כג, ו): "ושבתי בבית ה'" – הוא עולם הבא – "לאורך ימים", שגם שם אני נחשב זקן בן 70 שנה, כמו בעולם הזה.
והנה ידוע, שיש דעות במדרש בן כמה הכיר אברהם את בוראו: אחד אמר: בן 3 שנים הכיר אברהם אבינו את בוראו, ואחר אמר: בן 48 הכיר את בוראו. אם כן שלא יחשוב אדם שוגה, שאותם שנים שלא הכיר את בוראו נחסרים לו ממנין שנותיו (ולפי האומר שבן 3 שנים הכיר את בוראו, נמצא שעכשיו במקום בן 75 הוא בן 72. או לפי האומר שבן 48 הכיר, עתה במקום בן 75 ייחשב לבן 27), לכן בא הכתוב והגיד, שאברהם אבינו ע"ה אחרי שהכיר את השם יתברך, תיקן את אותם שנים שהיו לו בגיותו, ולא נחסרו ממנו. כי בצאתו מחרן היה בן "חמש ושבעים שנה", שנים שלמות, ולא חסרה שנה. עד כאן דברי הבן איש חי.
ומהגדולים, אלינו. מתי חזרנו בתשובה? האם חזרנו כלל בתשובה? כאשר יסננו במסננת הגדולה למעלה את ימי חיינו, מכל החול שצברנו, ויחפשו את המרגליות שאספנו – כמה ימים יישארו לנו? בני כמה נהיה? שנה? שנתיים? אולי נצטרך "מוצץ", או "חיתול"… 70 שנה, ואם בגבורות 80 שנה, או 120 – כמה נוצל לעבודת ה', וכמה הלך לטמיון, בגלל זלזול במעלת נשמתנו ובתפקידנו בעולם הזה?
אשרי אדם שמחפש למלאות את שנותיו בתוכן של תורה, מצוות ומעשים טובים, ולא מכלה את חייו ברדיפה אחר תאוות, שטויות והבלים, המציפים את העולם מבריאתו, וביתר שאת בתקופתנו אנו. ואשרי מי שלא רק מנצל את שנותיו מכאן ולהבא, אלא מתקן גם לשעבר, ויזכה להגיע לחיי עולם הבא עם מלוא שנותיו.
ובכן חזק ונתחזק לכבוד אלקינו, שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו. ברוך הוא. שבת שלום.

הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*