פרשת משפטים
פרשת משפטים ברובה הגדול עוסקת בכל מה שקשור למצוות או כל דבר שקשור לעיניים של בין אדם לחברו, ועל כן אנו רואים כאן מערכת של משפטים ודינים מסועפת והכל כדי שאותם חוקים ומשפטים שרק לפני זמן לא רב הם קיבלו במעמד הר סיני במתן תורה את כל חוקיו של הקב"ה עליהם עכשיו ללמוד את חוקותיו של הקב"ה וזאת בכדי שידעו איך ומה צריך לעשות כאשר יבוא דבר משפט לפניהם. לכן אנו רואים שבהמשך הפרשיות יתרו חותן משה אומר למשה שימנה שרי עשרות ומאות וכל העם על מקומו יבוא בשלום.
מכאן אנו רואים כמה חשוב כל הנושא הזה של משפטים וחוקים. הרבי אומר על המילה משפטים שהכתוב אומר שאלו הם מצוות שכליות שזה מובן לכולם שצריך לקיימם בשכל, אבל הרבי אומר שלא כך צריך להיות שקיום מצוות אלו צריכים להיות לא בגלל שזה מצוות שכליות שזה מובן בשכל אלא הקיום של המצווה צריך להיות בגלל שהקב"ה ציווה אותנו לקיים תורה ומצוות, כך שאנו צריכים לראות בכל מצווה ומצווה ציווי מאת הקב"ה וכך אנו דבקים בקב"ה ובתורתו.
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי" על כך אומרים חכמנו שלא סתם התורה מזכירה לנו דווקא דיני עבד עברי כדי לומר לדיינים שלא יתן לעצמו את הרשות שהוא יכול לכאורה לזלזל במשפטו של העבד רק בגלל היותו עבד עברי וכך הוא יכול לדחות את משפטו של העבד לדון במשפטו של אדם חשוב יותר כזה או אחר יותר מהעבד, לכן שופטים או דיינים צריכים להרגיש ולחשוב כאילו חרב מונחת על ירכם בזמן שהם דנים דין, כי החוקים והמשפטים הם של הקב"ה ובזמן שהם דנים דין אמת עליהם לחשוב כאילו הקב"ה בכבודו ובעצמו יושב על הדין וכך צריכים הדיינים לחוש ולהרגיש.
ישנו מעשה שהיה בתקופת הצדיק מרימנוב על אישה אלמנה שבאה אל הצדיק מרימנוב בוכה, שאל אותה הצדיק מדוע את בוכה, ענתה לו האישה שזה עתה היא חוזרת מדין תורה אצל הדיין ולצערה הרב הדיין פסק לחובתה והוצגתי ככלי ריק ממש. הצדיק מרימנוב שלח לקרוא לדיין לבוא אל הצדיק והוא שאל אותו מהם המקורות שעליהם הוא הסתמך כאשר הוא פסק את הדין לחובת האישה. הדיין אמר לצדיק מרימנוב שהמקור הוא מספר חושן משפט והראה לו את הסעיף שעל פיו הוא פסק את הדין, אבל תוך כדי עיון התברר לדיין שהוא טעה בפירוש שלו לסעיף שעל פיו הוא פסק למען האמת היה על הדיין לפסוק לטובת האישה לחייב את בעל הדין השני. הדיין התחיל להצטדק על הפסק דין המעוות שהוא פסק ועוד הדיין הוסיף שאפילו דיין ותיק יכול לטעות ולהיכשל בפסק דין ולחייב את הזכאי ולזכות את החייב. ולאחר כל זאת מיד הגישו לשולחן דברי מתיקה ומזונות ושתו לחיים ולאחר מכן קם הדיין ממקומו והצדיק ליווה אותם לדלת. לפני שהם נפרדו אמר הדיין לצדיק למה היה חשד לצדיק שפסק הדין הוא מעוות? ענה לו הצדיק בגלל הבכי של האישה כל כך היה מורגש בבכי של האישה שהדין שנפסק לה לא היה נכון כי לפי מה שכתוב בתהילים "תורת ה' תמימה משיבת נפש" שכאשר דיין פוסק דין והוא דין אמת ולא שקר מעוות שני בעלי הדין מרגישים שנעשה לו עוול בפסיקה זו ולכן כל דיין שיושב על מידין צריך להיות קשוב לשני בעלי הדין כדי שפסק הדין יהיה ששני הצדדים ירגישו שדנו את דינם על פי התורה התמימה ולפי חוקיה.
הכלי יקר מביא על כך פירוש יפה. אומר הכלי יקר שקלקול הדיינים גורם להשחתת העולם כי על הדיינים עומד העולם כפי שמובא בפרקי אבות א' משנה י'ח: "רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קים על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"
וההוכחה לכך מדור המבול, בפרשת נח כתוב "ותשחת הארץ לפני האלוקים". 'האלוקים' דהיינו הדיינים שהיו הדיינים רואים שלוקחים לאדם שהיה מוכר פירות וכיוצא בזה פחות משווה פרוטה וזה היה דרכם אז באותו הדור ולא היו מנסים אפילו להציל אותו גם כשהיו רואים את אותו מסכן בוכה לעיניהם, ולכן חובה על הדיינים שתמיד יהיה מול עיניהם העניין של "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" שיהיו הדיינים רואים את בעלי הדין ולשפוט אותם ולדון אותם דין אמת כפי שהקב"ה אמת ותורתו אמת וכל חוקיו אמת.
שבת שלום
הרב יעקב בטוניאשוילי הי"ו מלוד
