פרשת 'וישב'
שנאת אחים – מעשה קטן עושה היסטוריה
העולם שבו אנו חיים הוא עולם עדין. כלפי חוץ הוא נראה לנו מוצק, הוא נראה לנו איתן, הוא נראה לנו יציב, אבל הוא עולם עדין ורגיש. ככל שחומר כלשהו הוא חזק יותר, כך נצרך כנגדו חומר יותר חזק על מנת להשפיע עליו.
למשל, כדי לכתוב על החול מספיקה אצבע קטנה של ילד בן ארבע. אבל כדי לכתוב על אבן כבר צריכים פטיש ואזמל. אבל אפילו פטיש ואזמל לא יועילו ולא יספיקו כדי לחקוק בברזל. זה חוק בבריאה, חומר חזק יותר יוכל להשפיע על חומר שחלש ממנו.
על המציאות בה אנו חיים, אין צורך לא באצבע ולא בפטיש כדי להשפיע עליה בצורה דרמטית. מספיקה מילה אחת קטנה שבן אדם יוציא מהפה שלו כדי לשנות את פני ההיסטוריה לתמיד! עד כדי כך העולם בו אנו חיים הוא עולם עדין, רגיש ומושפע מכל פעולה, קטנה ככל שתהיה, של כל אדם באשר הוא.
מה הוביל את העם שלנו לגלות מצרים? גלות מרה וקשה, גלות ארוכה וכואבת. הכול התחיל בסכסוך האחים עם יוסף. הוא הביא את דיבתם אל אביו, הם הקפידו עליו והשאר הוא היסטוריה.
אבל מדוע הוא הביא את דיבתם אל אביו? האם לחינם הוא דיבר ואמר את מה שאמר?
השורש לסכסוך הזה היה הבדלי המעמדות שיחסו לעצמם הבנים של לאה לעומת הבנים של זלפה ובלהה. הם כינו אותם 'בני השפחות'. הם הדירו אותם. הם לא העניקו להם את הכבוד המגיע להם. הם זלזלו בהם. הם הרגישו מין עליונות על הילדים שנולדו ליעקב אביהם מזלפה ומבלהה.
דבר של מה בכך, נכון? מה יש בזה? האם זה כל כך נורא? אז אני מרגיש שונה מאחרים. אני מרגיש וחושב שאני טוב יותר, מיוחס יותר וראוי יותר. האם דבר כזה יכול להוביל לאסון לאומי? בגלל זה להביא גלות על כל העם?
התורה מלמדת אותנו את ההשלכות וההשפעות האדירות שיש לפעולות ולמעשים הקטנים שלנו לכאורה. האדם חושב לעצמו בטעות, מה אני? מה חיי? האם אני כזה משפיע? אז אני לא מסתדר עם פלוני ואלמוני. מה קרה? הוא לא מגיע לרמה שלי ולא ליכולת שלי. נחיה בפירוד ובריחוק, לא קרה כלום.
אז האמת היא, שכן קרה, ובגדול. עם שלם ירד למדינה אחרת וסבל בה יסורים קשים ומרים, בגוף, ממון ונפש. אי אפשר לתאר ולשער את ההשלכות ארוכות הטווח של המעשים שנראים לנו פעוטים ולא משמעותיים.
ר' צדוק הכהן מלובלין אמר: "כל העולם כולו הוא ספר והתורה היא הפירוש שלו". מהתורה אנו מבינים את המציאות לאמיתה. גם כיום, אולי יותר מתמיד, אנו רואים את ההשפעות העוצמתיות שאנו חווים כעם וכמדינה, בגלל שנאת אחים והבדלי מעמדות כאלו ואחרים.
כשנקרא את הפרשה הזו, נבין ונפנים שהמציאות היא השלכה של המעשים שלנו. כל מעשה קטן משפיע. אם הוא יכול להשפיע לרעה ל"ע, בוודאי שהוא יכול להשפיע גם לטובה, והרבה יותר. היום יותר מתמיד, אנו זקוקים לאחדות, לפיוס ולשלום בינינו לבין עצמנו.
שום רווח לא נרוויח מקטלוג הזולת. כולנו בני ישראל, בני יעקב אבינו. גם מי שיש לו כיפה שחורה וגם מי שיש לו כיפה סרוגה. גם מי שהוא ספרדי וגם מי שהוא אשכנזי. גם מי שהוא חסיד וגם מי שאינו חסיד. גם מי ששייך לחסידות חב"ד או מי ששייך לחסידות ברסלב. גם מי שהוא גרוזיני (או גיאורגי אם תרצו) וגם מי שהוא מרוקאי.
אם הפירוד והמחלוקת הביאו עלינו את הגלות, אזי האחדות והאהבה יבאו עלינו את הגאולה השלמה. כשזוכרים שלכולנו יש אב אחד, וכולנו בני אותו אב, זה מכנה משותף מאחד מספיק כדי שנחיה באמת כמו אחים ולא כמו אויבים. ובא לציון גואל.
הרב מאיר גור הי"ו מלוד
לעילוי נשמת יעקב גור בן יצחק הנולד מן אביגיל
