פרשת 'בלק'
"וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין: נאם שומע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עיניים". (בלק כד-טו)
בלעם התחיל לומר בדרך משל מה שיקרה להם באחרית הימים:
"אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת" (בלק כד-יז).
"אראנו ולא עתה" וגו’, כלומר, אני רואה עכשיו נבואה אבל היא לא לעכשיו, אני צופה ענין שיקרה, אבל לא בקרוב. ומה אני רואה בנבואתי, "דרך כוכב מיעקב וגו’". שיקום מלך לבית יעקב ומושל בישראל שימחץ החזקים של מואב ויכלה את כל בני שת. שהם אנשי גוג ומגוג שעתידים לערוך מלחמה עם ישראל, וכולם יפלו שדודים לפני מלך ישראל. ויש אומרים שהכונה של וקרקר כל בני שת, לכל אומות העולם שכולם יצאו משת בנו של אדם הראשון שאחרי המבול לא נשארו בעולם אלא נח ובניו שהיו בני שת, שמלך המשיח עתיד לכלות את כל האומות. דרך כוכב מיעקב זהו מלך המשיח וקם שבט מישראל זה שבט יהודה . "והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עשה חיל" (שם כד-יח). אדום תהיה ירושה לבנ"י וכן שעיר וישראל יתגברו על כולם. "וירד מיעקב והאביד שריד מעיר" (שם כד-יט)
וירד מיעקב, עתיד לשלוט שליט מבית יעקב והוא מלך המשיח. והאביד שריד מעיר, יאבד שריד מעיר שלא ישאר שריד ופליט מרומי שהיא עירו של עשו, כמו שאומר הנביא בספר עובדיה ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה’ דבר.
"וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד" (שם כד-כ)
כשהסתכל בלעם בפורענויות העתידה לבוא על עמלק אמר: ראשית גוים עמלק, שהם התחילו ללחום בישראל לפני כל אומה, וגם סופם יהיה שילחמו עם אומות אחרות בזמן המשיח וכולם יפלו בידיהם של ישראל, ויאבד שמו של עמלק מן העולם.
"וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך: כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשבך" (שם כד, כא-כב).
כשהסתכל בקיני הוא יתרו שנתגייר אמר: אני מתפלא לראותך במקום נאה וחזק כזה. מאחר שהיית עמי בעצתו של פרעה כשאמר הבה נתחכמה לו, ואז היינו שנינו. ועכשיו זכית להיות במקום חזק כזה סמוך לישראל, שהוא מקום חזק כסלע שאין אומה היכולה להם. שאפילו אם אתה עתיד לגלות עם עשרת השבטים לילך בגולה לאשור, אבל עד מה אשור תשבך, זה יהיה רק לזמן קצר שסופם ליגאל, וכן שאר הגלויות יגאלו בזמנו של מלך המשיח.
"וישא משלו ויאמר אוי מי יהיה משמו אל" (שם , כד-כג)
אוי לאומה שתהיה אז בזמן שיגאל הקב"ה את ישראל. משל לאריה ולביאה הבאים להיזדווג מי יעיז לזרוק בגדו לשם למונעם מכך. אף באותה שעה כשתבא גאולתם של ישראל, איזו אומה תעיז להתערב ולמנוע את גאולתם של ישראל. ואוי לאנשים ההולכים אחרי תאות העולם הזה, ונגררים אחרי תענוגות העוה"ז ואינם שמים לב לעוה"ב לעשות מצות ומעשים טובים, והם פורקים מעליהם עול התורה והמצות. אוי להם בשעה שיבוא הקב"ה לתת שכר לצדיקים שקיימו התורה והמצות ולהפרע מן הרשעים. והשאלה מי ישרד בביאת המשיח שנאמר "אוי מי יהיה" והתשובה "משמו אל", כלומר מי ששמו מסתיים באל. ישמעאל וישראל.
"אעשה כלה בכל הגויים אשר הדחתיך שמה, ואותך לא אעשה כלה" (ירמיה יז-כג).
ופסוקים אלו באים לתת תשובה לכל אלא שיש להם ספקות והירהורים וחס ושלום לגבי הגאולה העתידית ראיתי לנכון להביא כמה מעשיות בעניני משיח וגאולה.
"מתפלא אני עליכם, היהודים", אמר המלך לרב היהודי, "הן עם חכם ונבון הוא עמכם, שכן מאמינים אתם באלקים. ואם כך, כיצד תופסים אתם בשכלכם ובהבנתכם, כי המשיח לכשיבוא יוכל לכפות את מרותו על כל העולם כולו? כיצד יתכן דבר כזה: אדם אחד ויחיד יעמוד נגד טבעו של העולם, שאינו אוהב לקבל מרות! אכן, לפלא בעיני כיצד אתם מאמינים בזאת"!
"אדוני המלך", השיב לו הרב, "המתן כמה ימים ואשיב לך תשובה על תמיהתך"!
המלך הסכים לבקשה. חלפו ימים מספר והרב הגיע לארמון המלך. "אדוני המלך", היתה בפיו בקשה, "האם תסכים לקנות שבעים תרנגולים גדולים וחזקים, ובנוסף אליהם עוד תרנגול אחד קטן ורך"?
גם לבקשה זו נאות המלך. משהובאו העופות הורה הרב להכניסם לתוך חדר סגור, ושם להשאיר אותם משך יום שלם בלי מזון ובלי שתיה.
חלף היום, ובבוקר המחרת פנה הרב בלוויית המלך לחדר התרנגולים. בידיהם אחזו מזון עבור העופות. הם פתחו את חלון החדר ומבעדו השליכו פנימה שיבעה גרגרי מזון.
התוכלו לשער את אשר התרחש בחדר באותו רגע? עשרות עופות מורעבים התנפלו על הגרגרים, כאילו היו הם חיות טרף ולא תרנגולים תמימים. אכן, זה כוחו של הרעב! ואולם, מעט הגרגרים שפוזרו על הרצפה לא הספיקו לכולם, על כן נערך מאבק קשה בין העופות, כל אחד דחף וניקר את רעהו, נוצות נמרטו, ודם החל זב מגופותיהם של התרנגולים.
בעוד שבעים התרנגולים פוצעים זה את זה ומשמעים קולות קרקור חזקים, ניצב לו התרנגול הרך והקטן מן הצד, גם הוא ראה את הגרגרים, אך ידע שהוא – החלש והקטן – לא יוכל להלחם עם שבעים התרנגולים החזקים, ועל כן העדיף להתרחק מהמערכה הניטשת. רועד מפחד הסתתר אפוא בצילו של כסא, שעמד בפינת החדר.
כך חלפו להן כמה דקות של מהומה. ואז, לאחר שכל התרנגולים היו פצועים וחבולים, השתרר שקט בחדר. על הרצפה שכבו העופות, שבורי כנפים ומרוטי נוצות. מידי פעם נשמע בחלל החדר קרקור של מכאוב, שבקע מפי אחד התרנגולים החבולים.
או אז העז התרנגול הקטן להוציא ראשו מתחת לכסא. במעט חשש הביט כה וכה, ומיד נעלם חששו: כל התרנגולים שכבו כואבים ונאנקים, אף לא אחד מהם עמד או זז ממקומו!
"הגיעה העת"! אמר התרנגול לנפשו. הוא הגיח ממחבואו, ובבטחון רב החל צועד לו מעודנות על פני החדר. הוא ידע בדיוק להיכן עליו ללכת: במרכז החדר נחו להם עדיין גרגרי המזון, שהתרנגולים הניצים אף לא טעמו מהם. אל הגרגרים הללו פסע התרנגול והחל לאכול מהם לתאבון, בלי שאף אחד מחבריו יפריע לו….
כל אותה עת נצבו הרב והמלך אצל החלון והביטו במחזה בדומיה. ועתה, כשהחל התרנגול את סעודתו, הפר הרב את השתיקה:
"רואה אתה, אדוני המלך? התרנגול הזה משול הוא למשיח. עתיד הקדוש ברוך הוא לסכסך את שבעים האומות זו בזו – כל אומה תכה בחברתה עד זוב דם. ואז, לכשיפלו האומות פצועות, חבולות והמומות יבוא המשיח – שאינו אלא אדם אחד! – ויגאל את כולנו. שנאמרו "ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון".
מי יתן כי נזכה במהרה בימינו לבואו של מלך המשיח אשר יגאל אותנו ויהפוך לנו את הימים הבאים לימי ששון ושמחה כדברי הנביאים.
בברכת גאולה שלמה.
הרב רפאל מיכאלי הי"ו אשדוד
