פרשת 'ויקהל פקודי'
הקהילה והפרט בראי היהדות
פרשות ויקהל פקודי המסיימות את קריאת ספר שמות, אף שנקראות כאחת הן מסמלות שני היבטים שונים להשקפת האדם על העולם. שמות הפרשות הללו מביעות לכאו' מסרים מנוגדים. מצד אחד, פרשת 'ויקהל' מסמלת את הקיבוץ והריכוזיות. משה רבנו כינס את כל היהודים ויצר על ידי כך 'קהילה'. בדיוק כמו בנישואין, הקהילה היא לא רק חיבור של כמה וכמה יחידים; אלא יוצרת היא מציאות אחרת, חזקה יותר, נעלית יותר.
כפי שידועה משנתו של הגאון האדיר רבי יוסף ראז'ין (הרוגאטשובי) בעל הצפנת פענח, הרואה במציאות ה'מניין' [ציבור של עשרה יהודים] – לא רק קיבוץ כמותי של עשרה יהודים פרטיים, אלא שהקיבוץ למקום אחד יוצר איכות של מציאות אחרת, שרק על ידה ניתן לומר דבר שבקדושה [כמו קדיש או קדושה]. שכן תשעה אנשים גדולים ומיוחדים ככל שיהיו אינם יוצרים מניין; המניין נוצר דווקא על-ידי עשרה, יהיו אשר יהיו. וכאשר הם מצויים יחד, הרי מקום שיש בו עשרה-שכינה שרויה בו. משמע, אין הדבר תלוי במהותם, בהוויתם הייחודית של הפרטים, אלא בהצטרפותם לכלל ציבור. היהודים כולם, כל אחד ואחת מאיתנו, הם בעצם חלק מגוף גדול יותר – מן העם היהודי. מאוחדים ומעורבים זה בזה, וקיבוצם יחד יוצר איכות ומהות של קדושה אחרת מזו המצויה אצל היהודי הבודד.
אך לאחר שאנו מודעים למעלת ה'ויקהל' והקהילה, אנו פונים אל הלקח של פרשת 'פקודי'. המילה 'פקודי' פירושה ספירה ומניין. בפרשה זו אנו למדים כיצד משה רבינו מנה את כלי המשכן, כל אחד בנפרד. על כן, גם שמה של הפרשה מבטא את התוכן של הספירה ואת חשיבותו של כל פרט ופרט בפני עצמו. ובאמת, יש מקום לברר, כאשר צרכי הפרט מתנגשים עם צרכי הכלל, מי מהם גובר? גם בשיח הציבורי עולה וצצה לעיתים סוגיה זו, אם כאשר מדובר במתן שירותים והטבות למגזרים מסוימים 'על חשבון' כלל הציבור, אם כאשר מדובר בפדיון שבויים [הצלת הפרט] תוך כדי שחרור אסירים ביטחוניים [סיכון הכלל] העלולים להוות סכנה לכלל הציבור בעתיד, וכו'. בכל אלו ודומיהם יש לברר, מהי דעתה של התורה, האם צרכי הכלל גוברים על הפרט, או לעיתים צרכי הפרט גוברים על צרכי הכלל.
גם בתורה, מצד אחד ניתן למצוא את חשיבותו של הכלל, החיים היהודים [הן בתחומי ההלכה, והן בהסטוריה היהודית] מדגישים את ההכללה ולאו דוקא את הפירוד. ההגדרה התלמודית האומרת כי 'כל אדם שאין לו אשה אינו אדם' (יבמות ס"ג ע"א) אינהמלמדת רק על שבחם של חיי הנישואין, אלא אף קובעת כי יחידת המינימום בתוך החברה היהודית אינה הפרט הבודד, אלא לפחות המשפחה. כמו כן ה'מניין' כמוזכר לעיל, מסמל מציאות של השראת שכינה ומהות אחרת של קדושה מזו השורה על הפרט. פעמים רבות הדגש בתורה הוא על 'עם ישראל'. קיומו והמשכיותו הם העיקר. ליחידים יש מעמד רק כרכיבים של הציבור, ורכיבים אלה נוצָרים וכָלים: אך להוויתם, יש משמעות רק בתוך הכלל הגדול.
מאידך ניתן למצוא בתורה נקודות המציינות את מעלתו של הפרט, ועד כדי החשבתו כ'עולם מלא'. סיפור בריאתו של אדם הוא אחת מנקודות-הציון של השקפת-עולם זו. בניגוד לשאר המינים, האדם נברא יחידי, אף ללא בת זוג. לאמור: ההתחלה, יסודם של הדברים, תחילתה של האנושות, אינה במשפחה או בקבוצה אלא בפרט, באדם היחיד. מטען המשמעות של בריאת האדם יחידי מודגש על-ידי חז"ל בכמה צורות, וביניהן: 'לפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא' (סנהדרין ל"ז ע"א). כלומר: לא זו בלבד שהכלל, וריבוי הצורות שלו (שם, וכן בדף ל"ח ע"א), נוצר מתוך הפרט, אלא שגם לאחר מכן, כאשר קיים ציבור שלם, עולם שלם מלא בני-אדם, עדיין נשאר היחיד בבחינת עולם ומלואו.
פרשות ויקהל פקודי מבטאות את שתי הגישות הללו, ומתוכן עולה התובנה, כי באמת לא די במניין הכולל; אלא לכל יחיד ויחיד חשיבות גם בפני עצמו. אלוקים חנן כל יהודי ויהודיה באישיות וכשרונות מיוחדים – והוא או היא חשובים בפני עצמם, לא רק כחלק מהעם כולו אלא כעולם מלא. כדי לבנות את המשכן, שם תשרה שכינתו של ה', אנו זקוקים הן ל'ויקהל' והן ל'פקודי' במידה שווה.
כיצד לתווך בין שתי הגישות הללו, ומתי מכריעים צרכי הכלל את צרכי הפרט ולהפך, הם אחד מהנושאים היסודיים והעמוקים בעולם ההלכה, ואידך זיל גמור. להבדיל אלף אלפי הבדלות, הקומוניזם הדגיש את חיי הכלל, אף כאשר הם באו על חשבון חיי הפרט. המדינות הדמוקרטיות לעומת זאת מדגישים יתר על המידה את חיי הפרט. לא זו, ולא זו, דרך התורה. אמת המידה היחידה שלנו הקובעת כיצד יש לתווך בין שתי הגישות הללו היא התורה הקדושה. גם בזה הוכח, כי מדיניות נכונה ויציבה, ערכית ומוסרית, תתכן רק על ידי התורה, כפי שהוכח לאורך ההסטוריה כי משטרים גדולים וחזקים קמו ונפלו וכמעט אבדו ונעלמו כליל מן העולם, ואילו התורה הקדושה ועם ישראל חיים וקיימים לעד ולנצח נצחים.
הרב ברוך ציקואשוילי הי"ו מכפר חב"ד
