פרשת "ראה"
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" [יא', כו']
אמבולנס מגיע גם להצלת אדם בודד
המפרשים עמדו על שינוי לשון, הכתוב פותח בלשון יחיד "ראה אנכי" ומסיים בלשון רבים "לפניכם". רבי חיים מוורמייזא זצ"ל מפרש: שמכאן ראיה עד כמה חובתו של האדם להוכיח את בני דורו אפילו אם יודע, כי מכל המקשיבים ללקחו יושפע רק אדם אחד, אל ימנע דבריו מן הציבור. שכן מצינו אצל משה רבינו שדיבר בפני עם ישראל כולו ואמר "לפניכם", למרות שדבריו כוונו אל היחיד ואמר לו "ראה", וכל זאת כדי להציל נפש אחת מישראל. לא אחת אנו משקיעים מאמצים להחזיר בתשובה אנשים טועים שסרו מן הדרך הישר, או כאלה שהם בבחינת תינוקות שנישבו. לעיתים אנו נתקלים בשאלה, האם כל ההשקעה כדאית? האם כל המאמץ האדיר שעושים עבור משפחה אחת או אדם אחד כשלא תמיד אנו יודעים מהי התוצאה הסופית הוא כדאי? פעמים רבות אנו עושים חישובים של רווח מול הפסד, ויתכן שאם היינו משקיעים את המאמץ בלימוד, בשינון, היינו מרוויחים עוד שעות של לימוד תורה, או השגות בתורה. זכורני, שפעם ביקשתי מאחד הרבנים שיתן שיעור. לפתע ראיתי שחלק ניכר מהמשתתפים בשיעור הלכו לעיסוקיהם ונותר קומץ של שני אנשים בבית הכנסת. כיוון שהיה זה רב אורח התנצלתי בפניו ואמרתי לו שהיום לאחד מחברי השיעור יש שמחה משפחתית ומחצית ממשתתפי השיעור מוזמנים לאירוע ולצערי נשארו רק שני אנשים בשיעור. חשבתי שכאשר הרב יווכח שזה המצב מין הסתם יסרב בעדינות ויעדיף ללמוד משהו לעצמו …אך להפתעתי תשובתו נתנה לי חיזוק רב: "גם אמבולנס מגיע כדי להציל אדם בודד!" ומדיבור, למעשה – לפתע פשט הרב את מעילו ופתח בשיעור בהתלהבות נפלאה ובלשונו הקולחת גרם לנו עונג רב. זוהי גדלות! דאם נבדוק במעשינו היום יומיים אלו מאמצים עושים בשביל להציל גופנית אדם אחד, ולעיתים מדובר באדם קשיש ומבוגר שממילא ימיו ספורים. יש מקרים בהם מטיסים אדם לחו"ל ומשלמים מאות אלפי דולרים להצלתו ויתכן והצלתו תאריך את ימיו בעוד חצי שנה או חודשים ספורים בלבד. אך אם מצילים אדם רוחנית אין מדובר בהצלת נפשות של אדם אחד, לעיתים זו משפחה שלימה וכל הדורות שאחריה….
מכאן מתבקשת המסקנה שכדאי להשקיע זמן ואף לקרב עוד יהודי לבורא עולם. ומנגד לא מכבר ראינו מה שעשתה ארה"ב לתפוס עריץ אחד [שליט עירק], מאות מליוני דולרים הושקעו במבצע זה והופעלו אלפי חיילים כדי ללכוד אותו וכל זה כדי ללכוד אדם אחד!. עלינו להסיק מכך איזה מאמצים צריכים אנו מחויבים לעשות כדי להציל נפש אחד, שזה לא רק אדם אחד אלא כל הדורות הבאים אחריו. הבה נבדוק את עצמנו אם כך אנו נוהגים כלפי כל יהודי ויהודי.
בסיפור הבא על החפץ חיים נוכל ללמוד מה החשיבות של הצלת יהודי אחד.
בערוב ימיו של החפץ חיים בהיותו למעלה מגיל תשעים, נתבקש מהגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל לבוא לווילנה כדי לדבר דברי חיזוק בעניין טהרת המשפחה. החפץ חיים שמפני זקנותו המופלגת כבר לא יצא לשום מקום, החליט הפעם לצאת ואמר: אם רבי חיים עוזר מבקש, צריך לבוא. בני ביתו של החפץ חיים שידעו כמה טרחה וקושי וסכנה לבריאותו כרוכים בנסיעה זו אמרו לו, כי אינם מוכנים לסייע לו בנסיעה זו. אמר הח"ח אלך לבדי! אמר ועשה. קם ופסע לכיוון היציאה ובחולשתו הוצרך להישען בקירות. וכך פסע באיטיות, בני הבית שנדהמו מרצונו העז לנסוע נעתרו וסידרו לו את הדרוש לנסיעה, והוא נסע לווילנה. בהגיעו ערכו לו כבוד גדול ויצאו לקבל את פניו אלפי אנשים, ובראשם רבי חיים עוזר שהודה לו על טרחתו הרבה. הח"ח מסר דרשה בליל שבת בפני ששת אלפים נשים שבאו לביהכנ"ס וכן בבוקרו של יום השבת דיבר לפני אלפי איש ועורר את הלבבות, וחיזק בעניין טהרת המשפחה. בשבת אחה"צ קיבל הח"ח חלק מהקהל הרב שגדש את החצר, אחד מהם היה אדם מבוגר שבא לבקש עצה וברכה על דבר מה, והח"ח ענה לו על משאלתו, ולאחר שסיים תפס בשתי ידיו את האיש ושוחח עימו כמה דקות בענייניי אמונה, עד שחש שדבריו פעלו בלבו של הזקן, סיים את דבריו ובירכו לשלום. כשיצא מהבית שמעו את הח"ח מתפעל ולוחש דבר מה, היטו אוזן ושמעוהו אומר: "אכן כדאי היה לטרוח ולבוא מראדין עד וילנא כדי לחזק יהודי אחד באמונה", כלומר כל הדרשות והקהל הרב ששמע את דרשותיו, עדיין לא הספיק לח"ח למטרת הנסיעה, כי מי יודע אם פעל בדבריו. אך משהרגיש ברור על יהודי אחד שהתחזק באמונה אם כן די לו כל הטרחה וכדאי הכל …….
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
