פרשת כי תשא
ניצול וערך הזמן
עומדים אנו בפרשיות שלאחר מתן תורה, נקודה למחשבה על ערך וניצול הזמן.
עומד אברך דרוך בעצבנות במחלקת היולדות מחכה להולדת בנו הראשון, והנה בשעה טובה ומוצלחת נפתחת הדלת ויוצא הרופא בפנים חמורות סבר, ואומר לו ר' כהן יש לי בשבילך חדשות טובות וגם רעות, ר' כהן לא ידע אם לשמוח או לפחד, שואל את הרופא מה החדשות הטובות? מבשר לו הרופא שהלידה עברה מצויין היולדת והתינוק בריאים, החדשות הרעות הן שלבן שלך יש בעיה שבבוא הזמן היא גם תגרום למותו, ר' כהן נכנס להלם מה אפשר לעשות כדי להציל אותו? ענה לו הרופא שעדיין לא נמצא פתרון לבעיה הנ"ל. והבעיה היא שהמוות של הבן שלך היא בלתי נמנעת, אלא המחלה הזאת נקראת בזבוז החיים, שריפת הזמן הקצוב שניתן לכל אחד ואחד מאיתו. עלינו לדעת כל אחד מקבל מספר ימים שעות ושנים, ועלינו לדעת לחשב להעביר את הזמן הזה בתוכן חיוני.
ימים בודדים לפני פטירתה של מלכת אנגליה אמרה למקורביה שהייתי מוותרת על כל עושר ותהילה שבעולם תמורת שעה אחת נוספת של חיים ויש לזה גם אסמכתא במקורות. בפרשת חיי שרה מוזכר אופן פטירתה של שרה וקבורתה, וכן באותו פרשה פטירתו של אברהם, אם כן למה זה נקרא חיים אם אתה מדבר על מוות?! אבל צדיקים שהימים והלילות שלהם באים איתם בניצול מקסימלי למשמעות החיים בוודאי זה נקרא חיים ולא מוות, ולא כמו הסלנג שנהוג אצל הצעירים שאומרים בוא נשרוף לילה שלם בהוללות ובכל מיני משחקים.
מספרים על האדמו"ר בעל האמרי אמת, פעם אחת העיר בערב שבת לרבנית למה היא מדליקה נרות שבת מוקדם, אמרה לו הרבנית והרי עוד דקה זמן הדלקה, אמר לה האדמו"ר שדקה זו עולם ומלואו, ולכן זה הסיבה שנהגו לתת לחתן שעון זהב כדי שידע להעריך את ערך הזמן. שאלו גם לרב גדול באיזה ספר מוסר עדיף ללמוד, אמר להם להתבונן בשעון שכל רגע שהולך לאיבוד אינו חוזר לעולם. ידוע שהחפץ חיים הקפיד ללכת עם נעלי סירה (ללא שרוכים) ששאלו אותו תלמידיו על נוהג זה, השיב להם "תחשבו כמה זמן יקח לקשור את הנעליים במשך 70-80", גם על זה הצדיקים עשו חשבון.
יש מחקר שהתפרסם בעולם המערבי שהאדם הממוצע מבלה בחייו 250 שעות נסיעה לעבודה בשנה, ועוד 200 שעות עמידה בתורים וכל זה בשנה אחת, אם נחשב את זה לאורך 40 שנה מדובר על 18000 שעות שזה שווה 750 ימים יותר משנתיים שלמות, שאדם שורף רק מעמידה בתור ובדרך לעבודה. האמנם זה הכרחי , יש אדם שיכול בלי לעבוד או בלי לעמוד בתור .. אבל למה לא לחשוב ולנצל את זה ללימוד או לשמיעת דברי תורה. ידוע שהחתם סופר היה נוהג כל כמה זמן לסיים את הש"ס והנה פעם אחת אחר שסיים את הש"ס עשה עוד סיום כעבור כחודש ימים תמהו תלמידיו שהסיום הזה 5 דקות שהמתנתי בתור .. וניצלתי זמן של המתנה בכל הזדמנויות עד שלבסוף וסיימתי ש"ס נוסף על המתנה בתור..
יש תופעה מדאיגה בימינו בהשערה שאדם מקדיש כרוב ל-6 שעות לעדכונים בוואטסאפ הודעות ואס אמס וכו'. פעמים שאני רואה אדם מוזמן לחתונה אפילו לא מסתכל על האוכל, כל הזמן מחובר לטלפון להיות מעודכן. תתארו לכם שאדם נמצא על ערש דווי ואמרים לו שנשאר לו מעט זמן לחיות כמה היה מוכן לבזבז כסף רק כדי להאריך את ימיו ואנו שיש לנו זמן חופשי שורפים אותו על הבל. על זה הגמרא אומרת (חגיגה ג:) איזהו שוטה המאבד את מה שנותנים לו, הנה לנו דוגמא – זמן חורף מסיימים תפילת ערבית בשעה 17:30 ואדם הולך לישון בשעה 23:00 כמה מתוכם אנו מקדישים לנשמה לתורה ולעבודת ה', לפחות נישאר לשיעור אחר התפילה הרי זה חיי ניצח ורווח רוחני שאם זה האדם יבוא לעולם הבא וכן בלילות שבת שכבר בשעה 19:00 מסיימים את שולחן שבת אחר כך יושבים וקוראים את כל סוגי העיתונים, לא חבל על זמן כזה יקר, יושבים ומפצחים גרענים ומעבירים את הערב בכל מיני פטפוטי סרק. הגמרא (עירובין נד) שמואל פונה לתלמידו ר' יהודה ואומר לו שיננא שיננא האי עלמא כבי הילולא דמיה חטוף ואכול חטוף ושתה, אם נגמר החתונה למחרת אף אחד לא יתן לך אוכל וה' הטוב יתן בליבנו לחשב מסלול חדש איך לחשב את הזמן שה' נתן לנו לעבודתו יתברך יחיש גאולתינו בביאת משיח צדקינו
ח' שלום טטרואשוילי הי"ו מאשדוד
לע"נ דוד בן רפאל ואסתר
