פרשת מצורע
פרשת מצורע שבת הגדול
"וידבר ה' אל משה לאמר זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן": פרשת מצורע ברובו הגדול מדבר על המצורע מכל מיני סוגים צרעת הבגד, צרעת הבית, צרעת האדם וכל הסוגים הללו באים בגלל סיבה אחת והיא לשון הרע בגלל דיבור לשון הרע באים נגעים על האדם על בגדיו על הבית ומכאן אנו רואים כמה קשה היא דיבור של לשון הרע על המוציא רע מפיו על חברו או שכניו וכן על זה הדרך. מובא במדרשי חז"ל על רוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר "מי רוצה לקנות סם חיים?", שמע זאת רבי ינאי שהיה יושב בביתו יצא אליו ואמר לו "תמכור לי את סם החיים שלך"- אמר לו הרוכל "אתה אינך צריך לכך לא אתה ולא שכמותך", ובכל זאת השתכנע הרוכל והוציא ספר תהילים והראה לו פסוק משם "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע". אמר לו רבי ינאי שגם שלמה המלך אומר "שומר פיו ולשנו שומר מצרות נפשו" – אמר רבי ינאי והכריז "כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע עד היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעני". ולכן משה רבנו מזהיר את ישראל 'זאת תהיה תורת המצורע' זה שמוציא רע, הלשון הרע הינה השורש לפגעים חברתיים רבים היא גורמת לפירוד ומחלוקות, צער ועוגמת נפש בין בני אדם, מביאה לקיצם של חיי נישואים, שנאה בין ידידים, שנאת חינם ומאבדים בגלל רכילות את דיבר קצת יותר מידי ליד אנשים שיכולים להשפיע וכן על זה הדרך, החפץ חיים בספרו שמירת הלשון מביא בפתיחה לספר "לא תעמוד על דם רעיך", צא ולמד מה ארע לדואג האדומי ולנוב עיר הכוהנים ועוד כמה רעות עצומות שנסבו על ידי המידה המגונה הזאת כפי שידוע שהנחש הקדמון כל חטאו היה לשון הרע שאמר "לשון הרע כלפי שמיא" שאמר מן האילן הזה אכל וברא את העולם ועל ידי זה פיתה את חווה. אין ספור דברים נכתבו על לשון הרע, שהרי יש לנו כוח דיבור שהקב"ה שם באדם וזה מתנה יקרה מאוד שהאדם הוא זה שמחליט מה להגיד ומה לא להגיד זאת אומרת שהאדם יש לו בחירה כיצד להשתמש באותו מתנה יקרה שהקב"ה נתן לנו האם לדבר טובה על אחרים או ההפך.
"זאת תהיה תורת המצורע… והובא אל הכהן"
החפץ חיים מעיר על הפסוק שלכאורה הדבר תמוה מדוע טהרתו של המצורע הוא על ידי כהן ולא איזה מומחה? אלא שהמוסר השכל הוא שטהרתו של המצורע תלוי במצוא פיו של הכהן מה שהכהן אומר כך זה יהיה, היה אומר טהור אז טהור- טמא טמא ולכן הריפוי של מדבר לשון הרע הוא על ידי דיבור של הכהן מידה כנגד מידה.
"וציוה הכהן ולקח למטהר שתי ציפורים חיות טהרות"
מדוע ציפור דווקא? רש"י מעיר על כך בגלל שהנגעים באים בדרך כלל בגלל לשון הרע והיות והציפורים הם מפטפטים כל הזמן לכן הטהרה של המצורע הוא על ידי שתי ציפורים חיות טהרות.
כתוב "מוות וחיים ביד הלשון", ועל זה ישנו סיפור שממחיש מאוד את הפסוק הנ"ל. מסופר על מלך אחד והיה לו בת אחת יחידה, בת המלך יום אחד חלתה מאוד וכל המומחים והרופאים הגדולים ביותר במדינת המלך לא הצליחו להביא לרפאותה עד שיום אחד יצא המלך בהכרזה שאם ימצא אדם שירפא את בתו המלך יעשיר אותו מאוצר המלוכה בעושר רב. ובינתיים בת המלך ממשיכה בחולייה ואין שום שיפור במצבה, יום אחד הגיע לחצר המלך אדם מבוגר וזקן בא בימים בתחילה לא רצו להכניסו לטרקלין המלך אבל לאחר שהזקן אמר שזה מדובר על הבת של המלך נתנו לו להיכנס. נעמד הזקן לפני המלך וכך אמר למלך שכדי לרפאות את בת המלך היא חייבת לשתות חלב של לביא וזה מה שיכול לעזור ולהוציא אותה ממחלותיה, מיד יצא כרוז בכל המדינה כדי לחפש ולמצוא אדם שמוכן ומסוגל לעשות את המעשה הזה והוא לחלוב לביאה, לאחר כמה ימים נמצא אדם שמוכן היה לעשות את המעשה. ביקש האדם הזה מהמלך כמה דברים ואחד הדברים העיקריים שביקש היה כ-20 כבשים וכך הלך לו לכיוון מושבם של האריות והלביאות, התמקם אותו אדם קצת רחוק מהלביאות וכל יום הוא היה שולח כבש ללביאות ולאחר זמן הוא התקרב עוד יותר ללביאות כך הוא היה כבר רגיל להיות בחברתם ממש, הצעד הבא שהוא עשה לקח בקבוק וחלב את אחת הלביאות מילא את הבקבוק ויצא לדרך חזרה למדינת המלך. בדרך כאשר הוא היה חוזר התחילו האברים שבגוף לריב ולהתווכח בניהם על מה היה הוויכוח? מי חשוב יותר באברים שבזכותו יש חלב של לביאה לבת המלך? כאשר הלשון והפה רצו גם כן להתערב בוויכוח כל האברים השתיקו אותם אמרו להם הלשון והפה אנחנו נלמד אתכם לקח, וכשהגיע האיש לפני המלך אמר לו שהוא ביצע את המשימה שהוטלה עליו והוא חלב והביא את הבקבוק מלא בחלב של כלבא. שמע המלך את דבריו והתפרץ לעברו "חלב של כלבא?! הוציאו אותו לתלייה" כל האברים התחילו לרעוד מפחד אמר להם הלשון אמרתי לכם מי כאן הראש רק אני הלשון שבין רגע אחד כולם מפוחדים וכאילו אבדה תקוותינו. לפני שתלו אותו אמר למלך שהוא התבלבל וזה חלב של לביאה, בדקו את החלב נתנו לבת והיא הבריאה. מכאן אנו שוב רואים ולומדים ומבינים עד כמה כוח עצום יש לדיבור וללשון הרע כפי שאמרנו לעיל- "מוות וחיים ביד הלשון" ומה גם שאנו קרבים לחג הפסח שאחד המשמעויות של חג הפסח הוא פ-סח (פה מדבר) שזהו גם עניינו של מצורע מוציא רע מפיו ועל כן התורה מצווה שהמצורע צריך להיטהר על ידי ציפורים חיות וטהורות לרמוז לנו שלא צריך להרבות בשיחה כי בריבוי שיחה יש סיכוי גדול שמישהו ידבר לשון הרע ואת זה אנו צריכים למנוע.
יה"ר שנזכה באמת לשמור על הלשון שלנו כפי שכתוב "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".
שבת שלום ופסח כשר ושמח
הרב יעקב בטוניאשוילי – לוד
לע"נ חנה בת יצחק ושרה בטוניאשוילי ת.נ.צ.ב.ה
