פרשת וישלח
אחד מהיסודות העיקריים בשיטת הבעש"ט היא אהבת ישראל. הבעש"ט אומר: לפעמים יורדת נשמה למטה בעולם הזה כדי להיות פה במשך שבעים או שמונים שנה בכדי לעשות פעם אחת איזו טובה ליהודי בגשמיות ובפרט ברוחניות.
ומסופר על האדמו"ר הזקן (מייסד שיטת חסידות חב"ד) שהפסיק בפעם בתפילתו ביום הכיפורים, פשט את טליתו והלך לקצה העיר כדי להכין מאכל ומשתה ליולדת מאחר וכולם היו בבית הכנסת אף אחד לא היה יכול לטפל בה, ובכל זאת הוא הפסיק מתפילתו בכדי לעשות טובה ליהודי. ויתירה מזאת האדמו"ר הזקן לא נמנע מלהיפגש עם אנשים שהם אינם יהודים שכידוע הם נמשכים משלוש קליפות הטמאות (כמובא בתניא פרק א) גם שהיה חשש קרוב לודאי שאותו אחד יבזה אותו, אבל הוא בכל זאת היה נפגש איתם והעיקר שיהיה מזה איזה תועלת ליהודי, וכמו הסיפור שאדמו"ר הזקן הלך פעם להיפגש עם אחד שהיה צורר היהודים ולמרות שהוא ביזה אותו הוא עשה זאת עבור אישה אחת שהיה צריך לסדר לה איזה עניין ממוני.
הסיפורים הללו הם הוראה בעבודתנו ואפילו בחיי היום יום, לא להיסגר בד' אמות של עצמו בטענה מה לי ולאנשים פשוטים, ועל דרך מה שמסופר בגמרא (יומא מז.) שכהן גדול אחד ושמו רבי ישמעאל בן קמחית, פעם אחת ביום הכיפורים הוא יצא לשוק ודיבר עם איזה ערבי אחד ותוך כדי שהם מדברים ניתז רוק מפיו של הערבי אל בגדיו של רבי ישמעאל ובגלל זה הוא נטמא ולא יכל לעבוד בבית המקדש ואחיו ישבב נכנס תחתיו בכהונה וראתה אמו (קמחית) שני כוהנים גדולים ביום אחד. מהסיפור הזה לומדים שאם כהן גדול שעבודתו בקודש ועוד בקודש הקדשים הלך ביום הכי קדוש בשנה – יום הכיפורים לשוק ולא חשש שיטמא, הרי זו הוראה אשר לפעמים זה שמצד עצמו מקומו ועבודתו צריך דווקא לצאת לשוק ולספר על אנשים וכו' ואף אם זה יעמיד אותו בספק האם יוכל לעבוד בקודש הקדשים, ומזה ק"ו למי שאינו במדרגת כהן גדול שהוא צריך לדעת לא רק להסתגר בארבע אמות שלו, אלא גם ללכת לשאר האנשים ואפילו הפשוטים ביותר ולחזקם, כמו שהבעש"ט נשמתו עדן היה הולך דווקא לאנשים הפשוטים ביותר והיה מדבר איתם ומלמדם.
השבוע חל י"ט בכסלו חג הגאולה של האדמו"ר הזקן, באותם ימים חל קטרוג גדול בשמים על אדמו"ר הזקן על כך שהוא פרסם את תורת החסידות ואף זה הביא לידי כך שהוא ישב בבית האסורים. ובאחד מן הימים לישיבתו שם נתגלו אליו הבעש"ט והמגיד ממעזריטש והוא שאל אותם האם להפסיק ללמד את תורת החסידות והם ענו לו מעכשיו והלאה עליך להמשיך לפרסם את תורת החסידות בכל מקום ומקום ביתר שאת וביתר עוז, כי כאשר מעיינות החסידות יפוצו חוצה זה יביא לידי ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
