שביעי של פסח
אורו העצום של החג
מסופר על אדם שישב וראה 2 יונים שהתקוטטו בניהם, עד שאחד היונים קם והרג את חברתה, לאחריה הלכה היונה והביאה מרקחת ושם אותה על מצחה של היונה המתה, וראה זה פלא, היונה המתה קמה לתחייה.
האיש ראה קסם החיים ואמר שינצל אותה בחייו ואולי גם יעשה מהקסם מטעמים לביתו. "הנה פטנט של החיים ל"תחיית המתים", אמר. לקח את המרקחת (בו השתמשה היונה) נכנס לעירו והנה בכניסה לעיר רואה הוא אריה מת. אמר: "אנסה את הפטנט על האריה המת ואחיה אותה"! ואכן, שם את המרקחת על מצחו של האריה, האריה החל לנוע וקם על רגליו. בהזדמנות הראשונה, ראה האריה מולו את האיש (שהחיה אותו) וטרף אותו! ביש מזל שכמוהו, במקום לנצל את ה"פטנט" על איש צדיק ומיוסר, לא השכיל האיש להשתמש בפטנט המוצלח אלא על האריה, שבסופו של דבר נוצלה לרעתו, כשזה טרף אותו. כי האיש לא ידע לנצל כראוי את ההזדמנות שניתנה לו!
חז"ל במדרש מציינים דבר מעניין שקרה במהלך קריעת ים סוף ומתארים מה שקרה במהלך ההליכה בים סוף, שבעיצומו של האירוע המרגש וההיסטורי, התנהלה שיחה בין שני יוצאי מצרים, שהתלוננו על המים והחול שיש סביבם. אמרו אחד לשני: מה בעצם ההבדל בין ים סוף (בו אנו עוברים כעת) לבין מצרים? כאן ושם זה אותו דבר:
"כיוון שירדו לים, היה מלא טיט. והיה אומר ראובן לשמעון: במצרים טיט, בים טיט. במצרים בחומר ובלבנים, ובים חומר מים רבים" (מדרש רבה שמות כד, א).
ברגעים הגדולים הללו של קריעת ים סוף, בולט הניגוד העצום בין המאורע הנדיר העצמתי וההיסטורי, לבין התגובה האנושית עליו. לא תמיד קולטת הנפש כפי המצופה והראוי את ההתרחשויות. אם הלב הוא קטנוני במהותו, "אנוכי" ו"מקטר", יישאר כזה, גם אם ירעיפו עליו כל טוב העולם. גם ברגע הנס לא טעמו את טעם ההתעלות והפליאה. ורק הלב המורכב והמפותל יכול היה להצמיח – אצל חלק מן העם – את ההשוואה האבסורדית בין טיט ים סוף לטיט השעבוד במצרים, בלי לשים לב שכעת הם בוססים בתוך הטיט המציל אותם ממוות בטוח.
זה מנגנון מסוכן. אדם יכול ללכת באמצע ים סוף ולהיות נוכח במאורע כה מרטיט והיסטורי – ביציאת מצרים, אבל לא לשים לב לניסים הרבים שמתרחשים. לא להיות מודע לכך שהוא יוצא מעבדות לחירות, כי הוא עסוק בהשוואות ובקיטורים.
לדעת הפרשנים יש לשים לב לתופעה הזו, ולא להיות כמו אותם מתלוננים בשיא הנס של קריעת ים סוף. לא לחפש רק את הרע והמר, ולא להתבלבל חלילה בין רגעי שמחה וגאולה בחיינו לבין רגעי עבדות. להכיר תודה, להכיר בטובה, ולהיות ערים לשפע הברכה שבחיינו. שלא נפספס את יציאת מצרים שלנו, העכשווית.
כמה אקטואלית היא לנו, להביט לאחור, אך עם תקווה לעתיד. אז נגאל מכל המכשולים העומדים בפנינו.
שביעי של פסח הוא חג מיוחד ומסוגל לדברים נשגבים בחיי האדם. לא בכדי חז"ל אמרו: "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף" (גמרא מסכת פסחים דף קיח' ע"ב) וכן אמרו: "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף". מבלי להיכנס לעומק הדברים על ההשוואה של קשיי הפרנסה והזוגיות דווקא לקריעת ים סוף (נושא רחב וחשוב לכשעצמו), נבהיר כי שביעי של פסח מסוגל לישועות גדולות בחיי האדם, הן במישור הזוגי, הן בפרנסה ובעצם בכל צרכי האדם.
בתפילת שחרית של החג נאמר את פרק שירת הים: "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים". "ביום ההוא" – זהו יום שביעי של פסח – בו זכינו בקריעת ים סוף ובמראות נשגבות, רגע בו יצאנו משפלות ועבדות נצחית ובבת אחת הקפיץ אותנו הבורא מעפר ואפר בו היינו (מבחינה נפשית ורוחנית) להיות ל"עם נבחר" – ביום זה יכולים אנו לצאת מכל המיצרים והקשיים בחיים כפי שגאל אותנו הבורא ביום מיוחד זה, בשינוי קטן במעשינו בנוסף לתפילה חרישית לבורא – סגולה נפלאה לשינוים חיוביים בחיינו, בהם נראה נפלאות בע"ה.
הבה ננצל את החג המיוחד הזה, את ההזדמנות וההארה המיוחדת הניתנת לנו – הארה שחוזרת אלינו מידי שנה, בתפילות ובמעשים, ובמיוחד ביום מיוחד זה!
חג שמח וכשר לכל בית ישראל ובשורות טובות!
הרב (עו"ד) יצחק גאגולה הי"ו מרחובות
