פרשת נשא
״יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם״
מה הבדל בין אדם רע לאדם רשע? אדם רע הוא אדם שיש לו רצון עצמי. אשם רשע, הוא אדם שיצר מציאות המבוססת על רצון עצמי.
מתוך הנ״ל נגלה שיש בנו מזה ומזה, בכמות ובאיכות. יש מי שמדובר בדרך חיים ויש מי שמדובר במעידות קלות. אדמו״ר הזקן אומר כי אין אנשים רעים, אלא יש דרכים רעות המובילות את בני האדם להיות כאלה. בדיוק מסיבה זו מתחיל ספר התהלים במילותיו הראשונות, אשרי האיש אשר לא הלך…,ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב. שימו לב עד כמה חשובה הדרך שבה האדם בוחר ולאן יכולה להוביל את האדם סטיה מן הדרך. מאידך, כולנו חוטאים. כולנו טועים, כולנו סוטים מן הדרך. והשאלה היא, האם למרות הכל, אנחנו עדיין נצמדים לדרך האמת, הישר והטוב. אם נשים לב, הכתוב אומר, ונפש כי תחטא ולא, אדם כי יחטא.
הנפש (גימ׳ נפש=430) משולה לכסף (גימ׳ שקל=430) כי לאדם יש תמיד כיסופים. מי לענייני העולם הזה ומי לענייני העולם הבא. נפש האדם תמיד תהיה בחסר ובדיוק משום כך נבראנו, כדי שנוכל להשלים ולתקן אותה באמצעות מימוש תכליתנו כאן בעולם. חכם רפאל תמיד היה אומר על כך, כי לא בכי אנחנו אומרים בברכה אחרונה ״בורא נפשות רבות וחסרונן״, כי המזון בא לעזור לנו לתקן את נפשנו ומשום כך כמה חשוב להקפיד על כשרות האכילה, על מה אוכלים ואיך אוכלים.
כל הבעיות, הסיבות והפתרונות הם בנפש, כי עצם העובדה שאדם הראשון בחר שההכרה האינסופית תהיה בזכות ולא בחסד, נוצר אינסוף אפשרויות לאדם להתממש, זאת על מנת להכיר כל מציאות אפשרית כדי לדעת מה נכון לנו ומה לא, ברצותנו לחיות חיי נצח.
אז איך זוכים להכרה? באמצעות פיתוח מודעות או באמצעות חוויה. ומי שחווה את שתי העולמות, מגלה שאין חכם כבעל נסיון ואין עשיר אלא בדעת ולכן, החיים מבקשים מאתנו הכל, רק אם לא עושים זאת בדרכים הנכונות, עלולים להגיע למפחי נפש, ומשם לתיקון הנפש, זאת משימת חיים.
הפלא יועץ אומר משפט מאד חשוב: הפסדת כסף, לא הפסדת כלום. הפסדת בריאות, הפסדת חצי מהחיים. אבל אם איבדת את היכולת (נפש), נגמר הסיפור. ספר במדבר עוסק רבות בפיתוח המודעות והכישורים החברתיים. כל מה שרק תחשוב על עניינים של בין אדם לחברו, כי זה השער לבין אדם למקום. זה השער לשלמות הנפש וזה השער למימוש חיים של משמעות.
אם יין הוא מקור הבינה האינסופית והוא מכיל את מקור התפתחות ההשפעות על יכולות ותכונות האדם ומאידך האדם קם ומתנזר מיין, יש לכך מחיר. כי מה פתאום אתה עושה כזה מעשה. למרות שאין ציווי מפורש על אי שתיית יין, אתה למעשה מונע את האפשרות להתפתחות הנפש. אז מה נכון?
צרוע, זב וכל טמא לנפש יוצאים לכתחילה מהמעגל החברתי. הזב הוא אותו אדם המפריש טומאה- הוא אותו אדם היוצר פירוד במקום אחדות. כל מי שהתנועה אצלו בנפש היא לא בכיוון של אחדות, לא יכול להתחיל את התפתחות המודעות החברתית שלו בדרך לחיים של משמעות . שימו לב עד כמה צריך להזהר במחשבות שלנו.
סיפור הסוטה בא ללמד אותך שמי שעושה דברים בסתר כלפי חברו, בסוף נפרעים ממנו בגלוי. ללמד אותך, כשרגש גדול כדוגמת קנאה מציפים אותך כלפי האדם הכי קרוב אליך בחיים, אשתך, אתה חייב ניתוח מעמיק המצריך חשיבה אובייקטיבית לחלוטין, במעלת כהן. ללמד אותך, לא למהר לשפוט מעשים, כי אין דבר יותר נעלה מהשכנת אהבה ושלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. זאת העדות לקיום והשראת הנוכחות האלוקית בחייך.
למימוש דרך חיים חברתית שכזו, למימוש מוסר וערכים שכאלו, בהם ההחלטות שלנו ילכו עפ״י מה שנכון ולא עפ״י מה שאני חושב/מרגיש, צריך ברכה מיוחדת ולראייה, אנו רואים מיד לאחר סיפור תורת הקנאות, את ברכת הכהנים.
חברים, מחשבות גדולות באמת, חושבות אותו דבר. העם הצליח להגיע למעלה שהובילה לכך שהמחשבה של הנשיאים, שהנשיא הוא הכל, התודעה הקולקטיבית של השבט, היתה זהה. אמנם כל נשיא בא עם כוונה שונה, אבל הרצון היה אחד.
חברים, אדם שואל, כי רע לו כי חסר לו. חסר לו בהשקפת העולם או בתפיסת המציאות, או בשניהם. מי שטוב לו, לא שואל שאלות, הוא נמצא בתנועה. מאידך, שאלה היא שורש האמונה וללא שאלות אין אמונה ומשכך, אין דעת. מאידך, מי שנמצא בתנועה, הוא תמיד בסכנת סטיה מנתיב. לכן חשוב מאד לשאול וחשוב אף לפעול. אך החשוב מכל הוא, שהמהלכים ישרתו את המשמעות הנצחית, את רצון ה׳. רק כך אנחנו נדע שאכן עשינו את הדבר הנכון.
ואת הנ״ל הנחיל לנו הרבי מלובביץ׳ כמשנה סדורה וכדרך חיים, איך להיות יהודי, מנהיג, נשיא ופורץ דרך, בדור נבוך, עד שנגיע כולנו למציאות שבה כולנו חושבים אחד.
ר' דוד בוטראשוילי הי"ו מאשדוד
