פרשת "עקב"
"והיה עקב תשמעון" [ז-יב]
גדלות האדם נכרת במעשיו הקטנים היומיומיים.
אם המצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון [רש"י]
הקב"ה מבטיח שאם תשמעו את מה שאני מצווה אתכם אז תזכו להתברך בכל הברכות אותן מבטיח הקב"ה, כפי שנאמר בהמשך הפרשה:"ואהבך וגו' וברך פרי בטנך וגו' לא יהיה בך עקר ועקרה וגו' והסיר ה' ממך כל חולי וגו'". [ז-יג-טו]
רש"י מפרש כי כוונת הכתוב "עקב תשמעון" מדובר כאן במצוות הקלות שאדם דש בעקביו. ולפלא, אם אדם שומר את המצוות החמורות ודאי שהוא שומר את המצוות "הקלות" ו"הקטנות" אם כן, מהי ההדגשה המיוחדת שרש"י פירש מצוות קלות שאדם דש בעקביו?
להבנת הדברים נתבונן בניסיונותיו של אברהם אבינו, במשנה באבות [ה-ג] נאמר: "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם". מפרש רבינו יונה: הניסיון התשיעי עקידת יצחק בנו שכתוב בה "כי אתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" וכי עד עכשיו לא היה יודע, והלא הכל גלוי וצפוי לפניו, אלא כשנודע הדבר לבריות,קורא הקב"ה בו, "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", ובא להודיענו כי יראת שמים גדולה מכל המצוות שבתורה, שבכל הניסניות לא אמר לו "כי ירא אלוקים אתה" חוץ מזו, מפני שהיה הניסיון הגדול בכולם, כי לקח בנו להעלותו לעולה.
הניסיון העשירי: קבורת שרה, שנאמר לו: "קום התהלך בארץ לאורכה ולרחובה כי לך אתננה" וכשמתה אשתו לא מצא מקום קבורה עד שקנהו ולא הרהר. אומר הרב הכהן בספרו "משל אבות", נשאלת כאן שאלה גדולה, לפי פירושו של רבינו יונה שהניסיון התשיעי היה עקידת יצחק, והוא היה הניסיון הגדול שבכולם כי לקח את בנו להעלותו לעולה, א"כ לאחר שאברהם אבינו עמד בניסיון הגדול ביותר, של העקידה, לשם מה הוצרך עוד לנסותו בניסיון העשירי, בקבורת שרה שהוצרך לקנות מקום קבורתה ולא הרהר, הלא ניסיון זה הוא כאין ואפס לעומת ניסיון העקידה?
והסביר הגאון רבי יעקב בצלאל ז'ולטי זצ"ל: גדולתו של אדם ניכרת לא במעשיו הגדולים, כי אם רק במעשיו הקטנים היומיומיים, כי אם אומנם עשה אדם מעשה גדול, הרי יתכן כי באותה שעה מסויימת התרומם האדם אל על, והתעלה, ומתוך זה זכה לעשות מעשה גדול באותה שעה. אך, לעומת זאת במעשיו הקטנים מעשי היום יום שלו, נבחן האדם אם באמת גדול הוא, וכאשר מעשיו הקטנים היומיומיים של אדם גדולים הם כשלעצמם, הרי מוכיח הוא שגם מעשיו הגדולים ממקור גדלות הם יונקים.
ניסיון העקדה הוא אמנם הניסיון הגדול מכולם, אך לניסיון זה עשה אברהם אבינו הכנות גדולות , "וישכם אברהם בבקר", הכין עצמו בקדושה וטהרה, התרומם והתקדש להקריב את בנו יחידו קרבן לה', אך זה עדיין לא הוכיח על גדלותו האמיתית של עושהו, כי יתכן שבאותה שעה זכה לעלות אל הקודש בבחינת, "יש קונה עולמו בשעה אחת" אבל רק בשעה אחת. אולם, לאחר שעמד אברהם אבינו בניסיון העשירי שהוצרך לקנות מקום לקבורת שרה ולא הרהר, שזהו הנסיון במעשה קטן בחיי היום יום בלי כל הכנה, ובכל זאת לא הרהר אחר מעשיו של הקב"ה. אלא, נשאר באמונתו התמימה והטהורה, הוכיח נסיון זה, שגם מעשיו הגדולים של אברהם ששיאם הוא בעקידת יצחק, ממקור גדלות הם נובעים ובזה נשלמו כל עשרה הנסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו.
וכך מספרת הגמ' [ע"ז יח:] תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קסמא הלך רבי חנניה בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנניה אחי, אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו.. ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לך בחיקך .. תמה אני אם לא ישרפו אותך וספר תורה באש, אמר לו: רבי מה אני לחיי העולם הבא? אמר לו: כלום מעשה בא לידך? אמר לו: מעות פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים לעניים, אמר לו: אם כן מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי.
לכאורה הדברים מתמיהים, רבי חנניה בן תרדיון, מגדולי התנאים הקדושים, אחד מעשה הרוגי מלכות מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה וספר תורה מונח לו בחיקו, מוסר נפשו על הרבצת תורה ברבים, ושואל הוא "ומה אני לחיי העולם הבא"? אומר לו רבי יוסי בן קסמא: כלום מעשה בא לידך? האם כל המעשים הכבירים שלו אינם מזכים אותו בחיי עולם הבא? וכן, מהי תשובתו של רבי חנניה בן תרדיון "מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים לעניים". עד שאמר לו רבי יוסי בן קסמא: "אם כן מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי" מה ראה במעשה זה יותר מכל מעשיו הגדולים של רבי חנניה?, אלא ביאור הדברים כך הוא: אמנם הקהלת קהילות ברבים הוא מעשה גדול וכביר, אבל עדיין אין הוא מוכיח על גדלותו האמיתית של עושהו, כי כל אדם מסוגל בתוקפה מסוימת להתרומם מעל לכוחותיו ולעשות מעשים גדולים. ומשום כך שואל אותו רבי יוסי בן קסמא "כלום מעשה בא לידך" היינו מעשה קטן מחיי היום יום שעשית ללא שום פניות. הרי אנו יודעים שיש מעשים שיש בהם פניה או צד גאוה, על כן שאל אותו: אמור לי מעשה שעשית בשלימות עשית.
אמר לו רבי חנניה בן תרדיון.. מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים לעניים. עתה, אומר לו רבי יוסי בן קיסמא "אם כן, מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי " , מעשה קטן זה שלך מוכיח שגם מעשיך הגדולים, הקהלת קהילות ברבים וכל הנ"ל ממקור הקודש נובעים הם, וכל מטרתם היא לקדש שם שמיים ברבים, ולכן "מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי " .
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
