פרשת 'מטות מסעי'
פרשת מטות פותחת בדיני נדר ושבועה שנאמרו על ידי משה ", אל ראשי המטות לבני ישראל" , נשאלת השאלה מדוע מציינת התורה שפרשה זו נאמרה אל ראשי המטות, הרי כל המצוות נאמרו תחילה לראשי העם ,הסביר זאת, בעל החתם סופר, מנהגו של עולם הוא שראשי המטות המנהיגים והעסקנים נודרים ומבטיחים להמוני העם הבטחות שונות ופעמים אף נשבעים ובסופו של דבר אינם מקיימים כל מה שהבטיחו וגם עושים דברים המנוגדים למוצא פיהם, מציאות עגומה היא שדווקא מנהיגי צבור שחייבים לשמש מופת ודוגמא להמוני העם במעשיהם ובמידותיהם מועדים לשנות מדבריהם ולבטל הבטחות שנתנו בנדר ובשבועה לעם, לכן קוראת כאן התורה במיוחד, אל כל אחד מראשי המטות, "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה".
הפסוק אומר, "והפר את נדרה אשר עליה", הגמרא מבארת שיש שתי אפשרויות להתרת נדר" התרה", והפרה", ההתרה נעשית עם טעם ועם סיבות שבאמצעותן מתברר מדוע לנדר אין תוקף מתחילתו, לעומת זאת ההפרה באה בלי טעם, האב או הבעל שבכחם להפר את הנדר מחליטים שלנדר לא יהיה תקף והם מפרים אותו,
על פי דמוי זה להפרה ולהתרה, הסביר החפץ חיים את דרכם של עוזבי התורה ופורקי עלה של תורה ,לפנים בדורות קודמים האפיקורסים ניסו ליפות את שיטתם והיו מסבירים ונותנים טעם לעזיבת התורה, היו להם נימוקים מנימוקים שונים שעל פיהם ניסו להסביר את צעדיהם למרות שהיו אלה צעדים נגד כל המקובל בעם ישראל מדורי דורות, הם כמובן ניסו ליפות את מעשיהם ולהסביר אותם למרות שתוכם היה רצוף בעזיבת התורה ומצוותיה ,בימינו הפוקרים שוב אינם נותנים טעם למעשיהם מתוך תאווה ומתוך נוחיות, הם עוזבים את התורה זוהי הפרה בלא טעם.
הפסוק אומר, "עת לעשות לה' הפרו תורתך", כאשר אנו רואים שמפרים תורה, שאנשים הגיעו לדיוטא הנמוכה של עזיבת התורה ללא שום סיבה הרי שהגיע הזמן, "לעת לעשות לה "על הנאמנים לה' ולתורתו מוטל להחלץ חושים לאזור חיל ולהשתדל לזכות את הרבים לקרב רבים לתורה ולמצוות, ולעשות מאמצים בענינים רוחניים, כדי שהטועים יראו בדרכי נועם את יקרת התורה וירצו לשוב אליה, ושאף אחד לא יגיד מה בכוחי לעשות, הרי בפרשה הקודמת ראינו מה כוחו של בן אדם אחד שהוא פינחס שהציל את כל ישראל, לעומת זאת בימים האלו ימי בין המצרים ימי החורבן, שהחורבן קרא בגלל אדם אחד "בר קמצא ", לכל יהודי יש כוחות ועל ידם להועיל לעם ישראל או להפך ח"ו ולכן כל אחד מאתנו יפנה את כל כוחו באהבת ישראל לטובת כלל ישראל.
פרשת מסעי
"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים" מובא במדרש תנחומא. משל למה הדבר דומה, מלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחר לרפאותו, כיוון שהיו חוזרים בדרך חזרתם לאחר שהבן נרפא ממחלתו התחיל אביו מונה כל המסעות ואמר לו. כאן ישנו, כאן הוקרנו (התקררנו והצטננו מחום השמש) כאן חששת את ראשך כך אמר הקב"ה למשה, מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני..
בעל אמרי אמת מגור מבאר את דברי חז"ל אלו באופן הבא. בדברי המדרש מצויה כוונה עמוקה וטמונים בהם דברי תוכחה נסתרים. "כאן ישנו" רמז למתן תורה שבאותו בוקר שעמד לתת את התורה נרדמו בני ישראל וישנו. "כאן הוקרנו" רמז לאותה קרירות שהכניס עמלק בבני ישראל, כמו שכתוב אשר "קרך בדרך". מלחמת עמלק באה בעטים של ישראל שרפו ידיהם מן התורה, ולכן הם נטבעים על כך. "כאן חששת את ראשך" רמז לחטא העגל שבו היו בני ישראל חששות כלפי הראש כלפי משה רבינו רבם ומנהיגם. וכפי שאמרו "כי זה משה האיש השר העלנו מארץ מצריים לא ידענו מה היה לו."
התורה כתבה בפירוט רב את כל המסעות כדי שבני ישראל יזכרו מה אירע בכל מסע ומסע וכתוצאה מכך ייטיבו את דרכם ולא ישובו לכיסלה עוד.
מכאן נלמד מוסר השכל שעל כל אדם להעביר לנגד עיניו את קורות חייו ואת מהלכיו ומעשיו ולבקר אותם, לבדוק האומנם הוא הלך בדרך ישרה הוא שמא חס ושלום ההפך, ועליו לתקן את אשר עיוות.
ימיי בין המצרים האלו יהפוך הקב"ה לששון ולשמחה בביאת משיח צדקנו ובית המקדש השלישי במקומו אמן כן יהי רצון.
הרב משיח מיכאלי הי"ו מקרית מלאכי
