ראש השנה
זה היום תחילת מעשיך – נזר הבריאה ממליך את ה' למלך
דרושים רבים מתייחסים ליום הדין – ראש השנה, הן בנגלה והן בחסידות, כשהמוטיב המרכזי כמובן ביום זה לפי הביאורים הוא המלכת ה' למלך על העולם וקבלת מלכותו בראש השנה.
הרבי הקודם בשושלת חב"ד רבי יוסף יצחק שניאורסון זי"ע, הורה לחסידים בשעתו, כי כל 'בעל תוקע' מחוייב בנוסף לידיעת ההלכות בשו"ע הנדרשות ללימוד תקיעת שופר בפשטות, ללמוד מאמר יסודי של מייסד חסידות חב"ד, בעל התניא והשו"ע רבי שניאור זלמן מליאדי זי"ע, בו מוסבר על פי כוונת הבעש"ט והאריז"ל, מדוע דווקא על ידי השופר והקול היוצא ממנו, מצליחים ישראל לעורר רחמים אצל הבורא יתברך, ומה בעצם נפעל על ידי תקיעת שופר בהיכלות הגבוהים ביותר, וכיצד הם משתקפים אצלנו ביום יום.
המאמר ארוך ועמוס בתיאורים ומושגים 'קבליים' מעולמות עדינים כמו אצילות וכו', אולם כפי ערך השגת אנוש, ניתן לומר כי המאמר היסודי הזה 'להבין עניין תקיעת שופר', פורס בפני הלומד בו את סוד הגנום האלוקי בבריאה, ואת עליונות האדם בחיר הבריאה שדווקא ממנו נדרשת ההכתרה וההמלכה.
בתחילת המאמר מבאר אדמו"ר הזקן כי הקול שיוצא מהבל הלב בתקיעת השופר מתחלק לכמה רבדים. כמו שיש אותיות המחשבה ואותיות הדיבור, כך יש את הקול כפי שהוא מתבטא במחשבה, וכפי שהוא יוצא מהפה בפועל ומתחלק למוצאות הידועות – אותיות הפה, הלשון, הגרון וכו', ובשופר – תשר"ת תש"ת תר"ת.
בהמשך מבאר אדה"ז במאמר באריכות כיצד כל השתלשלות העולמות היא למען בריאת האדם על ידי הוריו וירידתו כאן למטה, שזה תכלית הכוונה בכל העולמות – נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. שאפילו למלאכים אין את היכולת הזאת להוליד כפי שיש לתכלית ונזר הבריאה – האדם שבו גלום הגרעין האלוקי להוליד וליצור חיים.
לאחר מכן מבאר רבנו הזקן כיצד בראש השנה שממנו נובעת בחינת המלכות בדרגתו הגבוהה שכן אז זהו זמן 'חידוש העולמות', נבנה 'בניין המלכות' על ידי קול השופר הפשוט שיוצא מליבו של האדם, עד שהקול הזה מתעלה לדרגתו הראשונית ביותר – עולם התענוג.
התענוג בחסידות הוא מקור ראשוני ונעלה משכל אנוש. אדם יכול להסביר מדוע הוא חושק במאכל מסויים או בחפץ מסויים, אך לא יוכל להסביר את התענוג שבזה. שכן בתענוג לא ניתן להלביש שכל והוא מעל כל העולמות.
בסופו של המאמר מתייחס רבנו הזקן לשאלה מתבקשת: מדוע הגבורות צריכים להיות ממותקים על ידי חסדים? מה הבעיה שהקב"ה הכל יכול, יוריד לעולם שפע של חסדים הישר מהיכלות החסד מבלי לערב אותם עם גבורות?
על כך מסביר רבנו הזקן, כי דווקא תערובת של חסדים וגבורות יחד – יצחק ויעקב, נוצרת תגבורת שיכולה לפעול את עניין קבלת המלכות. שכן ללא הניגוד הזה אין את הזרימה האלוקית החזקה. כפי שאנו רואים מגשמים שעניינם חסד, אך הם באים בגבורה. או כמו דם הנפש המחיה את האדם שמדומה לגבורה. אולם, בערבוב החסדים בגבורות דווקא, נוצר מצב בו החסד האלוקי מתגלה בשלמותו. כמו יצחק ששיך למידת הגבורה, שמצא מאה שערים בחפירות בארות המים ויכול היה להמשיך לבניו יעקב (חסד) ועשיו (פסולת דגבורה) ברכות מטל השמים ומשמני הארץ.
לסיכום, במאמר היסודי הזה מוסבר שהמלכת ה' למלך בראש השנה, יכול להתבצע דווקא על ידי האדם שנברא בצלם, שלו כוח ההולדה האלוקי, ובתקיעת השופר מקירות ליבו מעורר את בחינת התענוג שלמעלה מהעולמות אצל ה' יתברך, וכך בעצם מקבל ה' את המלכות על העולם מחדש בכל ראש השנה.
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל.
הרב הרצל קוסאשוילי הי"ו מלוד