פרשת וישב
פרשת וישב יוצאת בקביעות קודם ימי חנוכה ויש לרמוז בזה טעם שהנה תרבות יוון נתייחדה בזה שהבליטו את היופי החיצוני וניסו לקלקל את ישראל מבחינה רוחנית ולא חפצו בהשמדתו הגשמית, ועיקר תורתם הייתה – אין לנו חלק חס וחלילה ואין השגחה פרטית בעולם, והאדם צריך להנות מהעולם כמה שיותר ולפיכך הקימו בתי תיאטראות שמהותם שקיעה בתאוות העולם.
והנה ניסיונו של יוסף היה גם כן באותה הצורה שהייתה אשת פוטיפר מתקשטת לפניו ומראה לו יופי חיצוני מידי יום ומהות הניסיון היתה תאוה. כשהמכשול שרצו היוונים להכשיל את ישראל בתאוות העולם, ועוד יש לומר דהנה על יוסף הצדיק אמרו חז"ל שניצל מן העבירה 'כי דמות דיוקנו של אביו נראתה לו מבעד לחלון' (סוטה לו:) ויש לבאר מהו העניין מבעד לחלון ומה איכפת לנו היכן נראתה לו דמותו של יעקב אבינו? ונראה שהחלון הוא רמז שמסתכלים מבחוץ על הנעשה מבפנים שאף על פי שהאדם נמצא בחדר פנימה מכל מקום על ידי החלון רואים את כל מעשיו ומהלכיו והוא כעניין "וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק" שמבעד לחלון ניתן לראות מבחוץ את הנעשה בפנים, וזהו דמות דיוקנו של אביו נראתה לו מבעד לחלון שזכר שאביו רואה אותו מבחוץ ואפילו שהוא בפנים וכך פרש מן העבירה. וכמו כן רצו היוונים בגזרותיהם לעקור את האמונה בהשגחה פרטית ואיש הישר בעיניו יעשה וימלא תאוות ליבו ויצריו, וכשרצו ישראל להתגבר על תאוות אלו היו ישראל נזכרים כי השם יתברך "משגיח מן החלונות" וכי עין רואה ואף מה שיעשה האדם בביתו פנימה השם יתברך רואהו ומיד נתחזקו בדתם ובאמונתם אף בבתיהם. ועל פי זה יש לומר שקבעו להדליק את הנרות חנוכה בחלון הפונה לרשות הרבים לומר שהתנאי לקיום האור בבית פנימה הוא כשנדע שבחלון יש מי שרואה אותנו וכי השם יתברך משגיח על כל מעשינו בהשגחה פרטית כמו דמותו של יעקב אבינו שנראתה לו בעד החלון – אביו שבשמים.
ועוד יש לומר כתוב בשיר השירים "הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" אומר הרב אריה לוין זצ"ל יש משגיח מן החלונות שהוא רואה את מי שבחוץ ומי שבחוץ רואה אותו כך גם ההשגחה של השם יתברך לפעמים אנחנו מבחוץ רואים, כלומר, מבינים את מהלכי השם כי זה משגיח מן החלונות אבל לפעמים ההשגחה היא בבחינת מציץ מן החרכים כמו מי שמסתכל בחור של הדלת ורואה את מי שבחוץ אבל מי שבחוץ לא יראה אותו. כך גם ההשגחה של השם, פעמים היא מוסתרת ואנחנו לא מבינים את השם כי הוא כמציץ מן החרקים רק הוא מבין מה הוא עושה.
הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה
"ויבא הביתה לעשות מלאכתו" (לט-יא) פירש רש"י: רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו עמה אלא שדמות דיוקנו של אביו נראתה לו וכדאיתה במסכת (סוטה לו). ובמסכת סוטה מובא שם שבאותה שעה באה דמות דיוקנו של יעקב אביו ואמרה לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני האפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מבניהם ותקרא רועה זונות? נמצא אם כן שיוסף ניצל מן העבירה בזכות שלשה דברים: א- שראה דמותו של יעקב אבינו. ב- שמע קולו של יעקב. ג- מה שאמר יעקב עתידין שיראו על גבי האפוד וכו' וזה מה שכתוב בפרקי אבות הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, עין רואה – דמותו של יעקב אבינו ראה, ואוזן שומעת – שמע קולו של יעקב, וכל מעשיך בספר נכתבים – מה שאמר עתידין אחיך שיהיו כתובים על גבי האפוד, וע"י התבוננות בשלשה דברים אלו לא בא לידי עבירה.
שבת שלום
ר' יוסף מודזגברישווילי הי"ו – לוד
