פרשת שמיני
פרשתנו נפתחת בתיאור חנוכת המשכן ביום השמיני למילואים. במדרש נאמר שכאשר משה רבנו ניסה להקים את המשכן – לא היה בכוחו לעשות זאת. אמר לו הקב"ה: "עסוק בידך ואתה מראה להעמידו, והוא עומד מאליו". לכן נאמר "הוקם המשכן", שהוא הוקם מאליו, ובכל-זאת נאמר "ויקם משה את המשכן", שההקמה נקראת על שמו. דבר זה מעורר תמיהה רבה: הלוא חז"ל מספרים שבכל שבעת ימי המילואים היה משה רבנו מעמיד את המשכן ומפרקו. איך ייתכן שעשה זאת בשעה ש"לא היה אדם יכול להקימו"?
התשובה פשוטה למדיי: במרוצת הדורות נבנו בניינים שנעשו מאבנים גדולות וכבדות ביותר, ואין זה פלא, כי הבנייה נעשתה על-ידי שיתוף-פעולה של בני-אדם רבים. גם המשכן, אף-על-פי שהורכב מקורות עץ כבדות, היה אפשר להקימו בעזרת בני-אדם רבים, שפועלים בתיאום זה עם זה. החידוש ביום השמיני למילואים היה שהקב"ה ציווה את משה להקימו בכוחות עצמו, ועל כך הביע משה פליאה, איך יוכל לבדו להקים את המשכן הכבד כל-כך. אמר לו הקב"ה שעליו להראות את עצמו כאילו הוא מקים את המשכן, "והוא עומד מאליו".
מדוע בשבעת ימי המילואים היה אפשר להקים את המשכן בעזרת בני-אדם רבים, ואילו ביום השמיני נדרש משה רבנו להקימו לבדו? – מפני שביום הזה הייתה השראת השכינה במשכן באופן של התגלות אלוקית מופלאה שבאה מלמעלה, שלא על-ידי עבודת בני-האדם. יש מעלה בגילוי אלוקי שבא על-ידי עבודת האדם ויש מעלה בגילוי שבא מלמעלה, שלא על-ידי עבודת האדם. כאשר הגילוי בא על-ידי עבודת האדם, נוצר זיכוך של המציאות התחתונה, ויש בזה חביבות מיוחדת, כמו חביבותו של דבר שהאדם השיג בכוחותיו ובעמלו. אולם יש מעלה בהתגלות שבאה מלמעלה, שלא מכוח עבודת האדם, מכיוון שאין היא מדודה ומוגבלת על-פי הפעולה האנושית, אלא אין-סופית.
זו המעלה של היום השמיני על שבעת ימי המילואים. הימים האלה ביטאו את עבודת האדם, שעושה ופועל בכוחותיו כדי לבנות משכן לקב"ה. אולם ביום השמיני האיר גילוי אלוקי עליון ביותר, שאינו לפי ערך עבודת האדם, והביטוי לכך היה בהקמת המשכן על-ידי משה רבנו עצמו, שלא בעזרת בני-אדם רבים, כדי להמחיש שבעצם הוא נבנה בכוחו של הקב"ה. אמנם נדרשת עבודה מצד האדם, ולכן היה צורך בתרומות של בני-ישראל ובעבודתם של כל חכמי המלאכה, שבנו את המשכן וכליו, אולם כל זה אכן נחוץ בשלב ההכנות. כאשר צריכה להתחולל השראת השכינה, שהקב"ה עצמו יבוא לשכון במשכן, אין הדבר יכול להיעשות על-ידי עבודת האדם, אלא הוא צריך להתבצע על-ידי 'אתערותא דלעילא' [התעוררות מלמעלה], שאינה באה על-ידי 'אתערותא דלתתא' [התעוררות מלמטה], כפי שהיה ביום השמיני למילואים. (ליקוטי שיחות)
