פרשת "ויקרא"
סמיכות הפרשה בסוף פרשת פקודי נאמר: "כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו" …"ויקרא אל משה" רמז כי ע"י התורה שנקראת אש וע"י לימוד התורה בלילה, חוט של חסד משוך עליו ביום, שנא': "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמו תפילה לאל חי". ולשון ויקרא הוא לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו ושומרים עליו, ובזה יזכו גם לגאולה השלימה ולבנין ביהמ"ק , וע"י משה שהוא גואל ראשון והוא גואל אחרון כאשר יקרא לו הקב"ה כש"כ "ויקרא אל משה". וכתב כאן א' זעירא רמז לענוה כשיתבשר ישראל "ענווים הגיע זמן גאולתכם" ובשעה שהוקם המשכן ושרתה בו השכינה דן משה קל וחומר לעצמו ואמר הרי הר סיני שכל מעלתו וקדושתו היתה לשעה רק לג' ימים עד שניתנו בו עשרת הדברות, ובכ"ז היה אסור לעלות בו. בלא רשות הקב"ה, ק"ו למשכן שקדושתו ומעלתו לעולם שהשכינה תשרה בו תמיד בודאי לא אוכל להכנס בו אא"כ אקרא ע"י השכינה, ומכאן יש ללמוד שאל יכנס אדם לביתו פתאום, וכיון שראה הקב"ה את משה עומד ומתיירא להכנס מיד קרא לו. וזהו ויקרא אל משה ולא אמר וידבר שלא דיבר עמו תחילה פתאום אלא קרא לו משה משה, ואז וידבר.
משל למלך שצוה לעבדו לבנות לו ארמון ואמר המלך איהו לבר ואנא לגאו,מיד "ויקרא אל משה" ובזה נראה קדושתו וחשיבותו יותר. וכשבא משה לכתוב "ויקרא" מרוב ענוותנותו לא רצה לכתוב ולא היה אפשר אחרת ולכן כתב א' קטנה, ועוד להודיע לנו כי ע"י הענוה זכה לקבל את התורה כש"כ משה קיבל תורה מסיני וחביבותו היתה שע"י חיבב הקב"ה את ישראל והשרה עליהם את שכינתו.
וכתב החיד"א בנחל קדומים וז"ל אמרו בילקוט תהלים פה' "אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו". אמר רבי יהודה ברבי סימון יום שהוקם המשכן נכנס משה והיה שומע קול נאה קול משובח וקול הדר, ואז אמר משה: "אשמעה מה ידבר האל" אם במידת רחמים או במידת הדין, אל הקב"ה שלום אני מדבר להם ולא שנאה וזהו כי ידבר שלום אל עמו.
והרמב"ם הביא בהלכות אישות [כא-ה-ט] האשה ששברה כלים בעת שעושה מלאכה פטורה ואין זה מין הדין אלא משום התקנה של שלום בית. וכתבו אפי' שברה שלא בשעת מלאכה פטורה,
והרב "גינת ורדים" כתב אם אבדה את תכשיטיה חייבת, והנה ע"י קבלת התורה יש לישראל עם הקב"ה דין אשה לבעלה ומן הדין היה חייב החוטא מיתה והתורה חסה עליו וחייבה קרבן, וכן אם נפטר צדיק אחד מן העולם הרי זה מעוון הרשעים, וכן אמרו ברמז וכי יה' באיש חטא לשון חיסרון והומת ותלית אותו על עץ היינו עוון ציבור, וכן אמרו חז"ל בגמ'[ב"ק ס.] ע"פ "וכי תצא אש ומצאה קוצים" ונאכל גדיש, אימתי אש יוצאת, בזמן שהרשעים בעולם ומתחלת מן הצדיקים תחילה, וזהו אדם כי יקריב מכם קרבן שהצדיקים נקרבים משום מן הבהמה בגלל עוונות שעושין מעשיהם כבהמה, וע"י הבאת הקרבן ותיקונו עושין שלום בין ישראל לאבינו שבשמים כאשר עושה תשובה בלב שלם ונרצה לו לכפר עליו. והוא ששאל משה אם ע"י הקמת המשכן נמחל להם עוון העגל, ואמר לו הקב"ה אף שחייבים הם על שאבדו את תכשיטיהם כש"כ.. "ויתנצלו בי את עדיים מהר חורב" עכ"ז ידבר שלום אל עמו, ויהי"ר שיאמר די לצרותינו וזכרון דברים תהא כפרתינו ולא ישמע שוד ושבר בגבולנו ואב הרחמן ישוב לגאולנו אמן ואמן.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
