פרשת תצוה
'ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע'
פירש רבינו האלשייך זצ"ל שמעיל האפוד רומז לדיבורו של האדם 'אפד' (בכתיב חסר, כשם שנכתב בתורה כמה פעמים) בגימטריא 85 כמניין 'פה' וכמו שאמרו חז"ל (ערכין טז.) שאפוד בא לכפר על עוון לשון הרע. וזו לשונו הקדושה שנאמר בתורה 'שפה יהיה לפיו'. שאם יקניטנו אדם לא יוציא מפיו דבר לחרפו ולהוציא עליו דיבה אלא יכוף שפתו לתוכו כלומר יסגור פיו ויהיה מן הנעלבים ואינן עולבים ששכרם עצום מאוד. ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (יומא כג.) 'מעשה אורג לא יקרע' שלא יאמר האדם אענה על ריב ואח"כ אתקן אלא יהיה דיבורו מתוקן מלכתחילה. 'והיה פי ראשו בתוכו'. שדיבורו ופיו יהיו כמו לבו ותוכו, שלא יהא אחד בפה ואחד בלב.
למדים אנו מכאן כמה צריך האדם לשמור פיו ולשונו וידועים דברי חז"ל 'שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו' (וכמה שהדברים נכונים ונכוחים ובדוקים) ובעיקר מדברי בלע ושנאה שגורמים לפירוד ולמחלוקת שהרי הדבר הגדול ביותר שבזכותו יורד שפע לעולם הוא השלום כמאמרם ז"ל (עוקצין פג) אמר ר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
וזו הברכה והבחירה הטובה ביותר שיכולה להיות לאדם ואף אם הכעיסוהו ועלבו בו והקניטוהו יעביר על מידותיו שהרי אמרו חז"ל נושא עוון ועובר על פשע, למי נושא עוון ? למי שעובר על פשע, כלומר למי שמעביר על מידותיו ומוחל ומבליג אף אם פגעו בו (ר"ה יז.)
ובגמ' (תענית כ"ה:) מעשה בר' אליעזר בן הורקנוס שירד לפני התיבה והתפלל כ"ד תפילות כדי שירדו גשמים ולא נענה ירד ר"ע והתפלל אחריו ואמר 'אבינו מלכנו רחם עלינו למען שמך' ומיד החלו לרדת גשמים התחילו חכמים לדבר שר"ע גדול מר"א שזה נענה וזה לא נענה, יצאה בת קול מן השמים ואמרה לא שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מידותיו ביותר וזה אינו כך.
רואים מכאן כמה גדול כוחו של המעביר על מידותיו כדי שהתקבלו תפילותיו ויענה מן השמים, ובנוסף הגמ' (במגילה כח.) מספרת על מר זוטרא שכאשר היה עולה על יצועו היה מקפיד לומר שרי ליה לכל מאן דצערן ' כלומר מוחל אני לכל מי שציערני, (ומכאן המקור לאמירת הריני מוחל בק"ש שעל המיטה). ולתועלת העניין נעתיק את לשונו של הגדול שבגדולים רבינו הרמב"ם שכתב בצוואתו לבנו ר' אברהם:
'אל תשקצו את נפשותיכם במח' המכלה הגוף הנפש והמוחין ומה נשאר עוד! ראיתי לבנים שהשחירו ושרים נפחתו, ומשפחות נספו, ושרים הורדו מגדולתם, ועיירות גדולות נתערערו, וקבוצות נפרדו, ויחידים נפסדו, ואנשי אמונה אבדו, ונכבדים נבלו והתבזו בסיבת המחלוקת. נביאים נבאו, וחכמים חכמו, ופילוסופים חפשו והוסיפו,לספר רעת המחלוקת ולא הגיעו לתכליתה! לכן שנאו אותה, ונוסו מפניה והתרחקו מכל אוהביה ורעיה וגם אם כל שאר בשרכם אוהב מדנים התנכרו ורחקו מקרבתם פן תספו בכל חטואתם. ע"כ. והדברים נוקבים!
ונסיים במעשה בר' נפתלי מרופשיץ בזמן שהיה ילד רך בשנים למד אותו המלמד בחיידר כי משמעותה של מילה המורכבת משתי אותיות י' (יי) הינה שם ה'. מכך הסיק ר' נפתלי מסקנה חשובה אשר עתידה הייתה ללוותו למשך כל ימי חייו: כששני יודים נמצאים יחד זה לצד זה הרי שהשכינה נמצאת במקום! ואל תקרי שני יודים אלא שני יהודים ברגע שיש ביניהם אהבה והם מחוברים ואוהבים האחד לשני משרה הקב"ה שכינתו באותו המקום.
ובזה מובן ציוויה של אסתר למרדכי לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי וכו' מדוע צריך לכנוס את כל היהודים בדווקא? אז יהיה יהודי אחד או שניים שלא ישתתפו ולא יתכנסו? אלא בזמן שיש אהבה ואחווה ראויים הם ישראל לגאולה ולישועה, ואכן כך היה שבסופו של דבר 'ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם'
ויהי רצון שבעבור אהבת חינם יבנה לנו בית מקדשנו ותפארתנו אמן.
הרב אליהו מירילאשוילי הי"ו מלוד
לע"נ מרת סבתי שרה נזי בת גבריאל ואסתר אשת יעקב
