פרשת 'בלק'
'מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל'
בסנהדרין קו: נאמר, אמר מר בנו של רבינא לבנו, כשתדרוש בכל המלכים והדיוטות לא תדרוש בהם לגנאי חוץ מבלעם שבו תדרוש הכל רק לגנאי.
מה שונה בלעם מכולם שרק בו לדרוש לגנאי? ידוע שאומות העולם באו בטענות להקב"ה, שאם היה להם גם נביא הם היו מתנהגים כמו עם ישראל. העמיד להם את בלעם שגם הוא היה נביא כמשה וגם היה יודע דעת עליון, שהיה יודע בדיוק את הזמן שהקב"ה היה בכעס, אבל בלעם במקום להדריך אותם בדרך ישרה הדריך אותם בדרך עקומה.
חז"ל אמרו שבלעם היה שונא ישראל גדול יותר מבלק, מכל הברכות שבירך כוונתו היה לקלל, אך הקב"ה באהבתו הגדולה לעם ישראל גרם לכך שהוא יברך אותם בעל כורחו.
בלק ובלעם עשו כל מיני תחבולות כדי שהקללה תחול ח"ו על עם ישראל, אחד מהם הוא שבלק לקח את בלעם אל ראש פעור, הוא ראה בכוכבים שבמקום הזה עתיד שיהיה פורענות לעם ישראל וחשב בודאי במקום הזה תחול הקללה ח"ו, על עם ישראל. בלעם צפה משם על עם ישראל כדי לקללם, אך ראה את ישראל שוכן לשבטיו ובעקבות זאת 'ותהי עליו רוח אלוקים'. מה ראה בלעם שגרם לאותה השראה של 'רוח אלוקים' עליו? מפרש רש"י שאכן ראה שני דברים: א) ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין. ב) ראה שאין פתחיהן מכוונים זה כנגד זה שלא יציץ לתוך אהל חבירו.
שני הדברים הללו שראה בלעם בעם ישראל הביאו אותו לקריאת התפעלות, 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל', כשאמר 'מה טובו אוהליך יעקב' התכוון לזה שראה שפתחיהן אינן מכוונים זה מול זה, וכשאמר 'משכנותיך ישראל' התכוון לעובדה שכל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין.
שתי המעלות הללו מביאות לידי ביטוי את הצניעות הגדולה של עם ישראל. המעלה הראשונה היא 'מה טובו אוהליך יעקב' – שפתחי האלים בעם ישראל אינם מכוונים זה כנגד זה, כדי לשמור על הצניעות של כל משפחה ומשפחה, למעלה מזה המעלה של 'משכנותיך ישראל', שכל שבט ושבט שמר על ייחוסו. הדבר מעיד על הזהירות הגדולה של בני ישראל בצניעות, עד שידעו בוודאות את ספרי ייחוסיהם ועדי חזקת לידתם, ולא התערבבו זה בזה, וכשראה בלעם מעלה זו התפעל ביותר עד שעלה בלבו שלא לקללם, מכל זה אנו למדים עד כמה גדול ענין הצניעות ועד שאפילו דבר קל כמו כוון הפתחים שלא יהיו זה כנגד זה בכוחו לפעול אפילו על בלעם הרשע שלא יקלל את עם ישראל, אלא יברכם בברכה הגדולה 'כנחלים ניטיו כגנות עלי נהר' וגו'.
אל יאמר אדם שצריך להיזהר רק בדבר גדול ועיקרי בצניעות, ואילו בפרט קטן וקל אין צורך להקפיד. עליו לדעת שגם פרט זה חיוני ועיקרי, עד שבכוחו להפוך כל דבר שלילי לתכלית הברכה, ועדיין יש מקום לפיתוי היצר, שהדבר אמור רק בדרך התנהגות קבועה, אבל כשמדובר בהתנהגות זמנית אין הכרח לדקדק בכל פרט קטן של דיני הצניעות, על כך באה ההוראה שגם כשבני ישראל נמצאים 'באהליך' באהל ארעי (כמו שנמצאים במקומות נופש בקיץ) חיוני להיזהר בכל פרט של דיני צניעות.
כשנזהרים בזה הופך הקב"ה את כל העניינים השלילים לתכלית הברכה ועד לייעוד השלם של 'משכנותיך' שיחזיר הקב"ה את משכנו את בית המקדש שירד ויתגלה והקב"ה ישכון בו לעד ולעולמי עולמים.
לע"נ אברהם בן מאיר ודבורה מושיאשוילי
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו – כפר חב"ד
